ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי

הוועידה הארצית

18

2008/10/11-10

טמרה-נצרת

-* המצב הפוליטי הבינלאומי

*- הזהות האידיאולוגית לבנק"י

*- הנוער הישראלי בצל הגלובליזציה

*- בנק"י וסוגיות הנוער הערבי

*- הנוער העובד בישראל

*- תלמידי התיכונים

*- העשרה (וחינוך)

*- הארגון

*- פעילות בנק"י בין הוועידות

המצב הפוליטי הבינלאומי-

פשעים אימפריאליסטיים והתנגדות עולה

בשנים האחרונות עלתה העוינות של הקוטב האחד המשתקף באימפריאליות של ארה"ב אשר הרוויחה מנפילתה של ברית המועצות בשל שגיאות בניהול הפנימי הנוגדות באופן בוטה את המהות של הסוציאליזם המדעי ואת יסודות המרקסיזם-לניניזם, וכתוצאה ממרוץ ההתחמשות שנכפה על ידי האימפריאליזם בתמיכת הכוחות הריאקציוניים בעולם ובאזור, וכתוצאה מהבגידה של חלק מהמנהיגים כמו גורבטשוב ושפרנאדזה, והגיע שלטון ג'ורג' בוש הבן שהינו הכי נורא בהיסטוריה הנוראית של ארה"ב.

והתואנה הייתה אירועי ה11/9 והפיגועים בארה"ב תוך הטלת האשמה על ארגון אל-קאעידה, ויש לציין כי לאחרונה, מספר הולך וגדל של מדענים אמריקאיים מגיעים למסקנות מפליאות אודות השקר הגדול הזה ואפילו מטילים את האשמה על השלטון האמירקאי שעשה את שעשה תחת המעטה של המלחמה בטרור. וכך הגיע כיבוש עיראק וכל הנלווה לו של הרס כלכלי, חברתי, תרבותי והרג מיליוני בני אדם, כדי לחשוף את השקר הנבזה על הימצאות נשק להשמדה המונית בעיראק רק אחרי הפשע.

ברם, המניעים האמיתיים היו כיבוש ושליטה על מקורות האנרגיה וצמצום המכשולים העומדים בפני הגלובליזציה הדורסנית, והריסת כל כוח כלכלי וצבאי במזרח התיכון בכדי לשרת את המונופול של ארה"ב ואת התאווה של שליטי ישראל, וכך היה גם באפגניסטן.

מאידך, פעלה ההנהגה האמריקאית, והנוכחית בפרט, לפירור חלק המדינות כיד שבנקל תוכל לגזול את זכויותיהם כמן שקרה בעיראק וביוגוסלביה והניסיונות הנשנים בלבנון, סומאליה וסודאן.

העוינות וההתנגדות התמקדה באיום על כל משטר, תנועה ומפלגה אשר התנגדו למדיניות הזו, ובתואנה של המלחמה בטרור המשיכה ארה"ב לקדם את המדיניות שלה והרכיבה רשימה ארוכה של מדינות במשבצת של הטרור או התומכות בו שכללה את צפון קוריאה, איראן, סוריה וההתנגדות הלבנונית והפלסטינית, זאת בעוד המצור על קובה הסוציאלית נמשך. כן ישנה הרחבה של ציר הנאט"ו העוין תוך צירוף מדינות התומכות בארה"ב כדי לכתר את רוסיה, ובמקום בו ארה"ב לא הצליחה לקבל הסכמה מלאה ממועצת האו"ם, המשיכה בתוכניותיה ללא מתן שום משקל להחלטות מועצת האו"ם.

ואחת מהתוצאות של המדיניות הפושעת הזו בולטת במדינות העולם השלישי בדמות מגפות, עוני מחפיר, מצוקת דיור והגירה, רעב והעסקת ילדים ופגיעה בסביבה. כן במלחמות פנימיות המתודלקות על ידי מדיניות ההגמוניה והגלובליזציה, תוך תמיכה בשלטונות הכי ריאקציוניים כמו ישראל, ג'ורג'יה, קולומביה ומדינות נוספות במזרח התיכון אשר זכו לכינוי "המדינות המתונות" כמו מצרים, ירדן, סעודיה, כווית וחלק מהכוחות בעיראק, לבנון ואפגניסטן, בתמיכת כמעט מוחלטת של האיחוד האירופי.

כמובן שהאלטרנטיבה לכל האמור הינה בשינוי מהותי בעוינות האימפריאליזם והמונופול שלו, וההערכות מצביעות כי עם לכתו של בוש מעידה על לכתו של הנורא בכל.

ההתנגדות לתוכניות וליישומים האימפריאליסטים

העוינות הזו נתקלת באופן הולך וגדל בהתנגדויות כאלה ואחרות.

אנו עדים לכך בעמידה האיתנה של קובה, בוליביה ווינזואלה.

אנו עדים לכך בסוריה, איראן, צפון קוריאה, סודאן, סומאליה ועוד.

וחשוב להדגיש:

לכל עם ישנה זכות להתנגד לכיבוש בדרכים ובשיטות הנראים לו מתאימים, ולא להיגרר להטלת האשמה על הקורבן. כך עלינו להבין את המתנגדים לכיבוש בעיראק, אפגניסטן אשר גורמים לאבידות קשות בקרב הכובשים.

המלחמה האחרונה על לבנון לא השיגה את מטרותיה, והמטרה הראשונה הינה כפי שהביעה שרת החוץ האמריקאית היא שלבנון יהיה הפתיח ל"מזרח תיכון חדש" אשר משמעותו שהאזור יהיה חווה פורה לארה"ב ולהגמוניה ולניצול שלה. לפיכך, עלינו להכיר בחשיבות העמידה של ההתנגדות לכובשים הישראליים אשר זוכים לתמיכה מלאה מארה"ב ומהכוחות הריאקציוניים בעולם הערבי.

וישנו הכישלון המהדהד של ארה"ב בג'ורג'יה. אמת שהשלטון הרוסי הינו קפיטליסטי נורא, והעם חי בעוני ותחת ניצול ופשיעה חמורים, אולם טבעי הוא שנכיר במהימנות של רוסיה בעודה מתנגדת לתכניות של ארה"ב בג'ורג'יה, פולין וצ'יכיה תוך הצבת טילים שם בתואנה של בלימת האיום האיראני המרוחק מאוד ממחוזות אלה.

היום אנו עדים לכך שרוסיה הולכת בדרך של התנגדות לעוינות האמריקאית ומפתחת את עצמה כלכלית, פוליטית וצבאית בכדי לזרוע ניצנים ראשונים ליצירתו של קוטב עולמי נוסף שיגביל את העוינות האימפריאליזם האמריקאי, וזאת על ידי פיתוח קשרים עם המדינות והעמים המתנגדים לארה"ב באיראן, ויניזוילאה, ומדינות רבות נוספות באמריקה הלטינית, אפריקה, אירופה ואסיה.

רוסיה הרוויחה מעליית מחירי הנפט בשל האוצרות הטבעיים הרבים שיש בחזקתה והיכולת הטכנולוגיות המפותחות שיש לה. האחראי היחידי לשובה של רוח המלחמה הקרה וריבוי הנשק להשמדה המונית הוא האימפריאליזם של ארה"ב אשר פועלת במוסר כפול כלפי איראן וישראל לדוגמא.

ראוי לציין גם את המשקל ההולך וגדל לרפובליקה העממית של סין אשר מתפתחת מבחינה כלכלית באופן עקבי כאשר כל שווקי העולם טופחים ממוצרים וסחורות סיניים, וקשרים עם מספר גדול מאוד של מדינות במיוחד מדינות באמריקה הלטינית ואפריקה. בכך יש איום על המונופול של ארה"ב כמעצמה העולמית הגדולה והחזקה ביותר, כאשר לאחרונה הופתע העולם מהאופן בו אירחה סין את המשחקים האולימפיים אשר עלו יותר מ 35 מיליארד דולר, וזאת למרות מעשי ההרס ואסונות הטבע שפקדו את סין.

כבר מיום היווסדו, ראינו באיחוד האירופי שלטון ריאקציוני קפיטליסטי מונופוליסטי, ראינו בו, ואנחנו עדיין רואים בו, גוש הפועל בהרמוניה עם המדיניות העוינת של ארה"ב בסוגיות המהותיות.

למרות זאת, עלינו לשים לב לחלק מההבדלים בינו לבין ארה"ב אשר מחייבים אותו לפעמים לנקוט עמדה נוגדת, או לפחות לא תומכת, במדיניות של ארה"ב. בל נשכח גם כי האיחוד הזה פגע קשות בחקלאים ובפועלים, והביא להרס מוחלט של וועדי העובדים, והוא הוקם מלכתחילה כדי לשרת את האינטרסים של השלטון הקפיטליסטי והחברות והמונופולים והמוסדות הכספיים ולא לטובתם של הפועלים והעמים, ולכן אנו רואים את עמדתו הידועה בעניין הכיבוש על עיראק ואפגניסטן וכן תפקידו בלבנון, בפלסטין ובגוש נאט"ו העוין.

פלסטין

שלושה כוחות התקבצו ביחד וגרמו, במידה זו או אחרת, לנכבה של העם הפלסטיני, האימפריאליזם, התנועה הציונית ומדיניות מנהיגי ישראל, והריאקציונרים הערבים, כך היה בזמנו וכך גם היום.

יש כיבוש שחובה להפסיקו, ויש את זכות ההכרעה על העתיד שיש להשיגה, וישנן התנחלויות גזעניות שחובה לעקור אותן, וישנם פליטים שלהם הזכות המלאה לשוב, וישנה סוגיית הקמת המדינה הפלסטינית הערבית העצמאית שבירתה ירושלים המזרחית, לצדה של מדינת ישראל.

כיום, אנו רואים שהכוחות של האימפריאליזם, ישראל והריאקציונרים הערבים הם הגורם שעמו מתנהל המו"מ, הן המדינות המגשרות בין הצדדים, ותהייה היא כיצד תיפתר הבעיה על ידי יוצריה מבלי שהם משנים את מדיניותם ותפקידם במאומה, ואף להפך, זה גם ההסבר למו"מ השווא שנמשך תקופה כה ארוכה.

אנחנו לא מתנגדים למו"מ עם ישראל או עם סוריה או עם לבנון- בתנאי שיהיה מבוסס על יסודות המוסכמים, בראשם יציאת ישראל מהשטחים הכבושים בעזה ובגדה, בגולן ובלבנון, זהו המפתח למו"מ וזהו גם התנאי.

תפקידנו כמפלגה קומוניסטית ישראלית הוא להצהיר על תמיכתנו, הבלתי מותנית, בעם הפלסטיני ומאבקו הצודק, וכן להתנגד למצור על עזה, וכן להתנהלות של חמאס שם.

אנו מביטים בהערכה על עמדתה של קפריסין ושל נשיאה הקומוניסטי בניסיון לשוב ולאחד את האי הזה לטובת כל עמה, הקפריסאיים, היוונים והטורקים.

בשנה הבאה (2009) תחגוג המפלגה שלנו 90 שנה להיווסדה, המסע היה מפרך וסבוך, אולם מכובד ומרשים, בחרנו בעמדה החריפה ביותר אולם הצודקת בהתבסס על חשיבתנו המעמדית האוניברסאלית.

ייתכן כי הלקח שעל הקומוניסטים להסיק מכל ההיסטוריה, הוא העמידה על העקרונות העממיים הן מבחינה מחשבתית והן יישומית, זוהי הסוגיה העיקרית אשר משתקפת במציאות שלנו לאחדות המפלגה היהודית ערבית. מפלגתנו נתנה תשובות צודקות ונכונות בסוגיות הכי מורכבות ולא נכנענו ללחצים ולאינטרסים שניסו להניא את המפלגה מדרכה זו. מפלגתנו התמודדה מול הלאומיות והלאומניים ועמדתה היא האלטרנטיבה הנכונה והמציאותית לכל הסוגיות העומדות על הפרק. זו גם ההזדמנות להעמיק את מאבקנו העממי והמעמדי תוך חיזוק תפיסתנו הקומוניסטית מרקסיסטית-לניניסטית, כך שבנק"י תמלא תפקיד מרכזי בהפצת העקרונות האלה בין הנוער לשם קידום השלום הכולל והצודק ונגד הניצול המעמדי והחברתי ולמען עתיד סוציאלי.

הזהות הרעיונית של בנק"י

מאז מיקוד וגיבוש הרעיון הקומוניסטי במניפסט הקומוניסטי בהתבסס על הנסיבות והמצב באותה התקופה, מתקיים מאבק עם הרעיונות אשר משרתים את המשטר הקפיטליסטי הנצלני על שלל צורותיו, סוגיו ושיטותיו שכולם בעלי מהות זהה, רעיון אשר ישומו אינו שם קץ לניצול המעמדי.

הקומוניזם והסוציאליזם המדעי- הן שתי התיאוריות (התיזות) היחידות אשר פועלות לשם שינוי משטר הניצול המעמדי והחברתי, ומציגה את דרכי הפעולה ואת טבעם של הכוחות אשר מוכנים לכך, בדרך כלל מעמד הפועלים ותפקידו המוביל ומפלגתו המובילה המהפכנית, היא המפלגה הקומוניסטית שנושאת בגאון את הרעיון המרקסיסטי-לניניסטי. וכל ניסיון לשינוי מטרה זו או שכלולה הוא התרחקות מהקומוניזם ועוזר לזרמים נצלנים.

אין סוציאליזם מלבד הסוציאליזם המדעי, המרקסיסטי-לניניסט. ואין מפלגות חוץ מהמפלגות הקומוניסטיות אשר פעולות, במלוא הכוח, לחיסול המשטר הקפיטליסטי הנצלני. אלה עובדות פשוטות יחסית, אולם חשיבותן אדירה. יש לזכור את דברי פרדריך אנגלס: "בד בבד עם כל המצאה מדעית חדשה, יש לשוב ולבדוק את המישור התיאורטי. שכן חניטת התיאוריה היא האסון, והיא הכלי הנושא בסיבות הכישלון וההרס." בה בעת עלינו להתנגד לכל ניסיון להחזיק ברעיון המרקסיסטי- או לשוב למרקס- ללא הלניניזם ואפילו לגנות זאת. שכן הצד המעשיר של המרקסיזם על ידי הלניניזם בנסיבות חדשות, ומציאת העקרונות הארגוניים המקבילים והמתאימים ליסודות התיאוריה הם מורשתו ותרומתו של לנין.

ישנם מאפיינים רבים דומים בין הזירה והחברה שלנו לבין מספר מקומות בעולם, ולנו כאן יש הרבה תזות וסיסמאות הנכללות במסגרות לאומיות-דתיות עדתיות-רפורמיסטיות, אבל כולן -ואפילו אם בחלקן ישנו פן של נאורות בתחום זה או אחר- במהותן הרעיונית והמעמדית רחוקות מאוד מהקומוניזם, ולא רק בפן הרעיוני אלא גם במישורים החברתיים והפוליטיים. כולנו קוראים לשינוי מהות המשטר הנצלני שהוא המסגרת לחמדנות הכיבוש וההתיישבות והחימוש והאפליה. הקומוניסטים נאבקים למען רשימה ארוכה של דרישות בתחומים השונים- כמו שוויון ודמוקרטיה- אבל ממשיכים לקדם את מטרתם האסטרטגית- הוא כינון משטר סוציאלי שישים קץ לניצול, לקיפוח ולאפליה, באמצעות מאבק עממי שיכלול תחת כנפו את המנוצלים וכל בעלי העניין בשינוי כזה, ולזה ראוי לקרוא- המהפכנות- קרי המטרה הייעודית, וכאן הכוונה הן לסוציאליזם והן לצורת המאבק.

כמובן שאין מניעה לשתף פעולה וליצור קואליציות עם האחרים, זאת בתנאי שלא מוותרים על הייחודיות הזו, על המטרה ועל צורת המאבק הפוליטי הציבורי העממי. לשם כך אנו נדרשים להבליט את סמלינו המהפכניים- וביניהם הסמל והדגל וההמנון והחינוך ברוח חילונית.

בארץ הזו אין שום תנועת נוער מהפכנית עממית חוץ מבנק"י, היא הממשיכה את דרכה של מק"י והזרוע הצעירה שלה ומקור חשוב ממקורות כוחה וקיומה. כל ניסיון להחלשת והעלמת הפנים הללו, המהות הזו או ניסיון למקמה בשוליים והפיכתו למותרות לכל מטרה שהיא, יזיק לא רק לקומוניסטים, אלא גם העיקרון עצמו, ובזאת נפסיד את המאפיין הייחודי החשוב ביותר, נאבד את המצפן, נאבד את המטרה, ונאבד את צורת המאבק הנכונה, וניפול בבורות של ריאקציה הססנית והרמת ידיים או באתגרים ילדותיים המזיקים לדרך המהפכנית.

ההכרה כי הנסיבה הזמנית והחולפת לכל שיתוף פעולה או קואליציה יכולה לבוא על חשבון המהות היא מחלה סופנית וכל יישום של טקטיקה הנוגדת עקרונית עם המישור האסטרטגי הוא סכנה מוכחת והרסנית שעלתה לעמים ולתנועה הקומוניסטית ביוקר מבחינת אבידות והפסדים. ייתכן כי השנים האחרונות והניסיון שנצבר בהן הוא הן ההוכחה החותכת לכך, שכן חלק ניכר מהתנועות הקומוניסטיות סטו או השתנו או הפכו ליותר שטחיים או נעלמו והחלו לשנות שמם, ולשנות ארגונם ולשנות מטרתם-הם חשבו כי הפתיחות ללא גבול וללא תנאי הוא שימשוך יותר ציבור, אולם התוצאה הייתה מצערת. כיום רבות מהתנועות הקומוניסטיות למדו מטעויות העבר והסיקו את המסקנות המתבקשות.

הסלחנות הארגונית, אפילו בנסיבות קשות אלו, לא מקדמת את המטרה. כל עוד הרעיון מהפכני והמטרה מהפכנית, יש צורך בארגון מהפכני שתואם את הרעיון, אחרת הדבר בלתי אפשרי. בתמצית נאמר: יש להיתלות יותר מכל זמן בעבר בזהות הרעיונית, בסוציאליזם המדעי, במרקסיזם-לניניזם ובעממיות. עלינו לראות במאבק המעמדי את היסוד ואת הסיכוי לשינוי. הארגון המעמדי והמאבק המעמדי- הם המקור של העממיות הנאורה, כמו גם הראיה כי העממיות נותנת למאבק המעמדי דחיפה ותמיכה רבה ללא כל מכשול קבוצתי צר.

הנוער הישראלי בצל הגלובליזציה והכיבוש

לפי הנתונים האחרונים, בישראל חיים 2.2 מיליון ילדים ובני נוער עד גיל 17, מהם 1.6 מיליון יהודים ו-600 אלף ערבים. בחטיבות הביניים לומדים בסך-הכל 185 אלף תלמידים, ובתיכונים – 280 אלף. מספר התלמידים הערבים בחטיבות הביניים ובתיכונים הוא 142 אלף. מספר הסטודנטים באוניברסיטאות הגיע ל-125 אלף, ועוד 3,500 לומדים במכללות האקדמיות.

בעשור הראשון של המאה ה-21 מתמודד הנוער הישראלי, היהודי והערבי, עם ההשפעות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות של תהליכי הגלובליזציה ושל הכיבוש של השטחים הפלסטיניים, הנמשך כבר 41 שנה.

השלכות הגלובליזציה

האימפריאליזם בן-זמננו, המנהל מדיניות המכונה גלובליזציה של התאגידים, מנצל לטובת ההון הגדול והחברות הרב-לאומיות את ההישגים המדעיים-טכנולוגיים המדהימים של העשורים האחרונים, לרבות בתחום המחשבים והתקשורת. התאגידים הגדולים הפכו מנצלים של העובדים לא רק בארצותיהם, אלא גם בארצות רבות אחרות. העולם כולו, לרבות ישראל, הפך תחום השליטה והניצול של התאגידים הרב-לאומיים.

לגלובליזציה השלכות ישירות על הנוער בכלל, ועל הנוער הישראלי בפרט.

עובדים צעירים, היוצאים לשוק העבודה כבני נוער או לאחר שרכשו השכלה, נתקלים בתנאיי תעסוקה קשים, וזאת לאחר שעלה בידי התאגידים הגדולים לכרסם בהישגים החברתיים, שהשיגו העובדים בשנות מאבק ארוכות. רבים מהצעירים מתחילים את עבודתם באמצעות חברות כוח אדם וקבלנים למיניהם, בעבודות לא קבועות בענפי השירותים, המסעדות והפקידות. אך גם צעירים שרכשו במאמץ אישי השכלה או מקצוע, ושילמו על כך ממיטב כספם, נאלצים להתמודד במשך שנים לא מעטות עם שכר נמוך, יום עבודה ארוך ותנאים סוציאליים מינימאליים.

הגלובליזציה של התאגידים מצמצמת את הזמינות של השירותים הציבוריים. באמצעות תהליכים של הפרטה, משתלט ההון על תחומים חברתיים חשובים כמו חינוך, בריאות, רווחה ופנאי, והופך אותם יותר ויותר לשירותים שיש לשלם עבורם.

בריאות: משרד האוצר מנהל כבר 15 שנה מערכה לחיסול שירותי הבריאות, הניתנים בבתי הספר, ואשר נועדו הן לתת חיסונים, והן לתת שירות בריאות מונע לבני נוער, שבדרך כלל אינם מבקרים אצל רופא. במקביל מתריעים רופאים מפני תופעות בריאותיות קשות, כמו השמנת ייתר ועיסוק מצומצם של בני נוער בפורט ובפעילות גופנית, שלהם אין מענה במערכת החינוך.

חינוך: מתחולל כרסום מתמיד בזכות בני הנוער לחינוך חינם. למרות שלפי התיקון האחרון לחוק לימוד חינם, נקבע שהלימוד הוא חובה וחינם מגיל 3 ועד גיל 17 (עד סוף כיתה י"ב), בפועל, נדרשים ההורים לשלם יותר ויותר לגני הילדים ולבתי הספר, כמו גם לחינוך המשלים – חוגים, שיעורי עזר.

תהליך ההפרטה במערכת החינוך מתבטא, בין הייתר, בפערים הגדולים בהקצבות לתלמיד, הכוללות את התקצוב של משרד החינוך, את תקציב החינוך של הרשות המקומית ואת תשלומי ההורים. בשל הקיצוצים הגדולים, שנעשו בתקציב משרד החינוך בעשור האחרון, עול מימון החינוך מוטל יותר ויותר על העיריות ועל ההורים. אך רשויות מקומיות עניות והורים עניים לא מסוגלים לממן את החינוך, בעוד שבאזורים מבוססים מבחינה כלכלית, ההשקעות בחינוך מצד העיריות וההורים גדלות בהתמדה. ב-2007, למשל, השקיעה עיריית ת"א-יפו בממוצע בתלמיד 5,500 שקלים, בעוד שעיריית דימונה השקיעה 947 שקלים, ועיריית סח'נין – 26 שקלים בלבד.

הודות למאבקים חשובים של הרשויות המקומיות הערביות, צומצם הפער שהיה קיים בתקצוב הרשויות האלה. אך הפערים בתקצוב הממשלתי של מערכת החינוך עדיין קיימים. פערים אלה מתבטאים במחסור באלפי כיתות לימוד, מעבדות וחדרי ספורט, כמו גם באפליה המכוונת, המתבטאת באי-הכללתם של ישובים ערביים רבים באזורי עדיפות לאומית, וזאת למרות פסיקת בג"ץ בנושא.

במסגרת המדיניות הממשלתית, החותרת להפרטה של מערכת החינוך, פורסם בשעתו דו"ח ועדת דברת, שביצועו נמנע בשל התנגדות המורים והתלמידים. במסגרת אותה מדיניות, נחתם לאחרונה ההסכם בין האוצר לבין הסתדרות המורים. מדיניות ההפרטה בחינוך כוללת את הניסיון העקשני לפגוע באיגודים המקצועיים של המורים ולצמצם את ההגנה המקצועית של המורים בכל הנוגע, למשל, לפיטורים ולתנאיי שכר. ככל שהממשלה תצליח לקדם את ההפרטה בחינוך, כן יעמיקו הפערים בין בתי הספר, המתבטאים, בין הייתר, בתוצאות של בחינות המיצ"ב (הנערכות בכיתות ה' וח') ושל בחינות הבגרות.

כבר היום ישנם פערים גדולים בציונים, המשקפים את המצב הכלכלי של המשפחה ושל היישוב, כמו גם את מדיניות האפליה הלאומית. לפי הנתונים האחרונים של בחינות המיצ"ב בכיתה ח', הציון הממוצע באנגלית בקרב התלמידים היהודים היה 72, ובקרב התלמידים הערבים – 46. במתמטיקה, הציון הממוצע של התלמידים היהודים היה 59 ושל התלמידים הערבים – 43. במילים אחרות, הציון הממוצע של התלמידים הערבים בשני המקצועות החשובים האלה הוא – נכשל. במקצוע אחד – שפת אם, יש "שוויון" בין שני המגזרים: הציון הממוצע של התלמידים היהודים והערבים הוא 65, דבר שמצביע על בעיות בסיסיות של קריאה, כתיבה והבנת הנקרא בכלל מערכת החינוך.

הפערים החברתיים המעמיקים והקיצוצים בתקציבי החינוך, כמו גם האפליה הלאומית, מתבטאים גם בתוצאות בחינות הבגרות.

למרות שרוב בני הנוער משלימים את הלימודים עד כיתה י"ב, הרי לפי הנתונים האחרונים, עדיין רק 46% מבני השנתון זכאים לתעודת בגרות. לפי דו"ח מרכז אדווה, קיים מיתאם ברור בין גובה ההכנסה הממוצעת ביישוב לבין ההצלחה בבגרות. לדוגמא: ביישובים גבעתיים ושוהם זכאים לתעודת בגרות 72% מבני השנתון, בעוד שבבאקה אל גרביה – 31%, וברהט – 18%.

המשבר המעמיק באוניברסיטאות מעמיד בסימן שאלה את עצם קיומה של ההשכלה הציבורית. בעוד שמתרחבות המכללות הפרטיות, הגובות שכר לימוד גבוה במיוחד, מקצצת הממשלה בתקציבים של המוסדות הציבוריים להשכלה גבוהה. ההתקפה על האוניברסיטאות, הלחץ להעלאת שכר הלימוד ומניעת ההתקדמות של חוקרים צעירים – כל אלה נועדו לשבור את האיגודים המקצועיים של המרצים ולצמצם עוד יותר את הנגישות של סטודנטים משכבות מעוטות הכנסה להשכלה הגבוהה.

עוני: אחת התוצאות הקשות של הגלובליזציה, במשולב עם השפעות הכיבוש (עליו ידובר להלן) היא הגידול המתמיד במספר הילדים ובני הנוער החיים מתחת לקו העוני. תחולת העוני בקרב ילדים (עד גיל 17) עלתה מ-8% מכלל הילדים ב-1980 ועד ל-35% ב-2006. בקרב הילדים יהודים, תחולת העוני ב-2006 הסתכמה ב-24% מהילדים, בעוד שבקרב הילדים הערבים, שיעור החיים בעוני הגיע ל-60% מכלל הילדים.

גידול מספר הילדים החיים בעוני פירושו, שיותר ויותר ילדים חיים במשפחות שבהן ההורים עובדים, אך שכרם הוא שכר מינימום או פחות; שאינם מועסקים באופן קבוע; שעובדים באמצעות חברות כוח אדם. גידול מספר הילדים החיים בעוני פירושו, כי מיותר ויותר ילדים נמנע חינוך ההולם את צורכי התקופה ומאפשר לימודים ורכישת מקצוע. גדל מספר בני הנוער, אשר בשל המצוקה הכללית בבית, נושרים מהלימודים ויוצאים לעבודה.

לפי נתונים רשמיים המתייחסים לבני 17-15, בשנת 2005 נימנו בישראל 300 אלף לומדים, 23 אלף עובדים ו-22 אלף מובטלים. לפי אותם נתונים, בני הנוער הערבים היו 20% מהלומדים; 11% מהעובדים ו-31% מהמובטלים בגילים 17-15.

הגידול בעוני מגדיל גם את מספר הילדים בסיכון להתפתחותם. לפי נתונים רשמיים, מספר הילדים החיים בסיכון גדל מ-17 אלף בשנת 1995 ל-37 אלף בשנת 2005. אך בעוד שמספר הילדים בסיכון יותר מאשר הוכפל במהלך עשור אחד, מספר העובדים הסוציאליים לא גדל. קיים מחסור חריף במוסדות לנערות במצוקה ולנערים עוברי עבירה.

תרבות ופנאי: התאגידים, המאלצים את ההורים לעבוד שעות ארוכות, כדי לפרנס את המשפחה, מנצלים את שליטתם בשוק הכלכלי לשליטה גוברת גם בשוק התרבות והפנאי.

נוער וצעירים נעשים יותר ויותר צרכנים של מותגים, שאותם מקדמים התאגידים באמצעות פרסומות אגרסיביות ושיטות שיווק מגוונות, כמו לדוגמא: כפרי מוסיקה ופסטיבלים בחסות יצרני משקאות קלים ובירה או חברות של טלפונים ניידים. מתחולל תהליך מואץ של מסחור של המוסיקה ושל תרבות הפנאי של הנוער.

בני הנוער מקדישים שעות ארוכות ביום לצפייה בטלוויזיה, למשחקי מחשב ולגלישה באינטרנט, כאשר התכנים של השידורים באמצעיי התקשורת האלה נקבעים בידי חברות הון גדולות. "תוכניות "ריאליטי", שרוב הצופים בהן הם ילדים ובני נוער, יוצרים מציאות מדומה, המתחפשת למציאות אמיתית. דוגמא לכך – הסדרה "הישרדות".

לתוכניות המשודרות בערוצים השונים יש, בדרך כלל, מכנה משותף חברתי-פוליטי: הן נועדו להרחיק את בני הנוער מחשיבה פוליטית, כדי שיקבלו בלי שום ביקורת את המצב החברתי והפוליטי הקיים. השילוב בין עולם וירטואלי של אשליות חברתיות ואישיות לבין התעמולה של "בלי פוליטיקה" מוליד תופעות מסוכנות של אדישות פוליטית ושל אימוץ הערכים של הקפיטליזם, כמו אינדיבידואליזם קיצוני והעיקרון של "מי שחזק שורד".

מערכת החינוך והתקשורת ההמונית מחנכת באופן שיטתי לקידוש הקניין הפרטי ולהצדקת העושר, המושג באמצעות ניצול מעמדי של העובדים. כל בעל הון וכל מי שהתעשר הופך סלבריטאי, והשגת רווחים, לא חשוב איך, הופכת סימן ההיכר הראשי להצלחה. בהקשר זה, דואגים נושאי התרבות הבורגנית לשכנע, כי קניין פרטי וניצול מעמדי הם תנאי לדמוקרטיה, וכי סוציאליזם מנוגד לדמוקרטיה. לאחרונה משתלטים בעלי ההון גם על מושגים חברתיים, כדי לעוותם. כך, למשל, נתן ארקדי גאידמק למפלגה שהקים את השם "צדק חברתי". בדרך זו מטפח ההון תמיכה ב"מצליחים" ואיבה למי שנאבק למען משטר של צדק חברתי, לביטול הניצול המעמדי והאפליה הלאומית, למען הסוציאליזם.

מחיר הכיבוש

דורות של בני נוער בישראל גדלו וגדלים בישראל, המקיימת משטר של כיבוש בשטחים הפלסטיניים מאז יוני 1967. הכיבוש גובה מחיר אנושי כבד, שכן הוא מלווה במלחמות ועימותים, המפילים קורבנות פלסטינים וישראלים. הכיבוש גובה גם מחיר כלכלי-חברתי ופוליטי-מוסרי כבד.

בשל הכיבוש המתמשך, המלחמות וההתנחלויות, מחצית מתקציב המדינה מוצאת בכל שנה להחזקת הצבא והכיבוש ולתשלום חובות בשל מלחמות של העבר. ההוצאות הצבאיות הכבדות האלה באות על חשבון הוצאות בסעיפים חברתיים כמו חינוך, בריאות, דיור ורווחה. מלחמת לבנון השנייה לבדה עלתה, לפי פרסומים שונים, למעלה מ-10 מיליארד שקלים, ואילו עלות גדר ההפרדה תגיע ל-13 מיליארד שקלים. אך בעוד שמלחמות וכיבוש גובות יותר ויותר תקציב, במהלך השנים 2005-2001, קיצצו בסעיפים האזרחיים בתקציב המדינה סכום של 65 מיליארד שקלים.           

בשם קידום התעשיות המשרתות את הצבא והמלחמות, הממוקמות בעיקר במרכז הארץ, מזניחה הממשלה את היישובים בצפון הארץ ובדרומה ומעמיקה בכך הפערים החברתיים והלאומיים.

במהלך חמש שנים, בהן גדלו ההוצאות הצבאיות, קיצצה הממשלה מחצית מהתקציב של קצבות הילדים ומחצית מהתקציב של דמי האבטלה, כמו גם רבע מהתקציב להבטחת הכנסה. כתוצאה מכך, גדל במיוחד העוני באותן שנים במשפחות של עובדים ומובטלים, שיש בהן ילדים. 

לכן יש לראות בתופעות של העמקת הפערים החברתיים, של העוני הגדל ושל הקיצוצים בתקציבים לחינוך ולרשויות המקומיות, המשפיעים ישירות על בני הנוער, ביטוי להשלכות של הכיבוש המתמשך והמלחמות.

החוגים השליטים בישראל מעוניינים לשכנע את הציבור, ובמיוחד את בני הנוער והצעירים, מדוע חייבים להמשיך בכיבוש ובמלחמות תכופות. לכן הם מטפחים בקרב הנוער גישות לאומניות אנטי-ערביות ומשלימים עם גילויים של גזענות יומיומית כלפי הפלסטינים בשטחים הכבושים וכלפי הפלסטינים אזרחי ישראל. במערכת החינוך העברית ישנו תהליך של מיליטריזציה, הבא לידי ביטוי, בין היתר, בהכנסתם של קציני צבא לבתי הספר ובשילוב הכשרה קדם-צבאית בתוכנית הלימודים. לאחרונה משתדל הממסד הישראלי לגרור גם כני נוער ערבים למעגל המיליטריסטי, וזאת באמצעות עידוד "השירות האזרחי", הנעשה בפועל באותה מסגרת של "שירות לאומי", שהוא תחליף לשירות צבאי.

אלימות נוער: השילוב של הייאוש והתסכול שמוליד העוני הגדל, של המיליטריזציה, של העמקת הלאומנות ושל האלימות הרבה, אליה נחשף הנוער בסרטים ובמשחקי וידיאו ומחשב, מתבטא בגילויים מתרחבים של אלימות נוער.

גוברת האלימות בתחומי בתי הספר, ליד מקומות בילוי ובמרכזי ערים. תופעות האלימות מחריפות עם השימוש הגובר בנשק קר, כפי שמעידים המקרים הקשים של רצח נערים בידי נערים.

לחלק מתופעות האלימות יש רקע לאומני ברור, כאשר כנופיות של צעירים מתנפלות על צעירים ערבים ליד קניונים או בשפת הים.

המערכה של בני הנוער נגד הגלובליזציה ונגד

הכיבוש ולמען שלום וצדק חברתי

התנאים המורכבים של הגלובליזציה של ההון ושל הכיבוש המתמשך, על כל תופעות הלוואי שלהם, מעוררים בקרב הנוער הישראלי התנגדות, שלא תמיד יש לה ביטוי ארגוני.

התנגדות ברורה, אם כי לא תמיד מאורגנת, הייתה של סרבני הכיבוש והשירות הצבאי. קבוצות של תיכוניסטים יהודים יצאו בקריאה לצבא להכיר בסירובם המצפוני לשרת בשטחים הכבושים או בכלל לשרת בצבא. השלטונות ניהלו משפטים צבאיים נגד חמשת סרבני השירות – חגי מטר, מתן קמינר, נעם בהט, שמרי צמרת ואדם מאור, ונגד הסרבן הפציפיסט יונתן בן ארצי. בינואר 2004, נידונו חמשת הסרבנים לשנת מאסר, שנוספה לתקופות המעצר הקודמות שלהם.

התמיכה הציבורית, הישראלית והבינלאומית, בה זכו סרבני הכיבוש והשירות הצבאי, הובילה את שלטונות הצבא להעדיף לאחרונה להתמודד בשקט עם הסרבנים, כדי לא לעורר שוב רעש ציבורי. ידוע, כי צעירים יהודים לא מעטים אינם מתגייסים בפועל לצבא, בין הייתר, בשל התנגדותם המצפונית לכיבוש ולשירות הצבאי.

ההתנגדות של בני נוער ערבים לשירות האזרחי גם היא ביטוי להתנגדות למדיניות הכיבוש, כמו גם לניסיון להסוות את האפליה הלאומית של הצעירים הערבים.

בני נוער וצעירים נוטלים חלק פעיל בפעילות הממושכת נגד גדר ההפרדה בבילעין ובנעלין.

ביטויים אחרים של התנגדות באים לידי ביטוי בפעילות של עובדים צעירים למען הקמת ועדי עובדים במקומות עבודתם; בפעילות של בני נוער וצעירים בארגונים למען צדק חברתי ולמען הגנת הסביבה; בפעילות של נערות בארגונים נגד אפליית נשים.

ביטוי התנגדות חשוב הייתה שביתת התלמידים בתיכונים בשנת 2006 נגד היישום של המלצות ועדת דוברת לרפורמה במערכת החינוך.

אולם כלל ביטויי ההתנגדות האלה עדיין מצומצמים. לכן נחוצה פעילות מאומצת, לרבות תוך בניית שיתופי פעולה, כדי להעלות את המודעות של בני הנוער והצעירים היהודים והערבים לסיבות לעוני ולאפליה,לגורמים לכיבוש ולמלחמות, ולמחיר שדווקא בני הנוער משלמים בחייהם, בסיכויים להשתלב בחברה, בלימודיהם ובעבודתם, ובדרך שבה מעוצבת החברה שבה הם חיים. היבטים חשובים של התנגדות של נוער כוללים, בין היתר, השתחררות מתרבות המותגים, מאבק באלימות, בלאומנות ובגזענות, כמו גם הבנה, שיש חלופה, שישנה דרך אחרת לחיים של שלום, דמוקרטיה, כיבוד זכויות הנוער, שוויון אמיתי, צדק חברתי וסוציאליזם.

בנק"י וסוגיות הנוער הערבי

בני הנוער הערביים הינם נתח עיקרי, חשוב וייחודי בחברה הערבית בישראל, ונתח עיקרי, חשוב וייחודי בין בני הנוער בישראל. ככלל, הציבור הערבי בישראל נחשב למיעוט לאומי צעיר. לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: למ"ס) לשנת 2006, נתח הגילאים בין 14-30 מהווה 30% מהחברה הערבית וקרוב ל20% מאותה קבוצה גיל בישראל. מספר התלמידים בגנים וכל בתי הספר (והוא הנתח העיקרי אשר מעניינת את בנק"י והיא בראש מעייניה), מהווה 37.5% מכלל התושבים הערבים ואחוז של 24.5% מכלל התלמידים בישראל.

נתונים בסיסיים אלה מחייבים את בנק"י, מקומית וארצית, לתשומת לב מיוחדת לפעילותה בקרב התלמידים, לבניית חוליות בבתי הספר, ולארגון מחדש של מועצות התלמידים, ותמיכה באפשרות של הפעלת הועד הארצי של תלמידי התיכונים וחיזוק הפעילות של בנק"י בקרב הסטודנטים באוניברסיטאות בשיתוף פעולה עם מחלקת סטודנטים במק"י, ודרישה מכל הסניפים של מק"י ליטול חלק בועדי ההורים בבתי הספר, סאת בנוסף להנהגת הסולידאריות של התלמידים והסטודנטים עם מאבקי ועדי המורים.

במחוז הצפון, מספר בני הנועד הערבים בין הגילאים 15-24 מגיע לכדי 112,000 והם מהווים 55% מתוך אותה קבוצת גיל במחוז הצפון כולו. במחוז חיפה מספרם מגיע ל 36,000 במחוז מרכז ל 24,000, במחוז ת"א ל3,000 ובמחוז דרום ל28,000. משמע, בנק"י נושאת באחריות חשובה בפעילות הפוליטית החברתית והרעיונית בקרב הנתח החשוב הזה של האוכלוסייה הערבית בישראל. המאבק על גיבוש המודעות שח הנוער הערבי והתלמידים וההשפעה עליהם והנהגתם, הוא מאבק על עתיד האוכלוסייה הערבית בישראל ועל פניה ועל הכוונת מאבקה לשם שוויון מלא בזכויות הלאומיות והאזרחיות, ועל תרומת אוכלוסיית הנוער בבתי הספר ובאוניברסיטאות, במקומות העבודה ובשכונות, במאבק הכולל לשינוי מהפכני דמוקרטי עמוק לחברה הישראלית, זאת בד בבד עם בני הנוער הנאורים המהפכנים בחברה היהודית ובראשם החברים בבנק"י.

בנק"י והמאבק העממי!

בנק"י, בפוליטיקה שלה, בדרכה והרכבה העממי, הערבי-יהודי, לוקחת על עצמה את האחריות להגברת המודעות בקרב הקבוצות הרחבות והחשובות של הנוער הערבי אשר סובלת ממדיניות האפליה והקיפוח הלאומי וההתעלמות ועליית הגזענות בכל תחומי החיים, הגברת המודעות כי הבעיות של החברה הערבית פתירות ושניתן להשיג את הזכויות של התושבים הערבים, זאת באמצעות המאבק על שינוי דמוקרטי עמוק בחברה הישראלית, שינוי מהפכני במהותו. בו בזמן בנק"י לוקחת על עצמה את השרשת המודעות בקרב הנוער היהודי המעוניינים בשינוי דמוקרטי ומהפכני בחברה הישראלית, וכי השינוי הזה לא יכול להתרחש ללא זניחת מדיניות האפליה כלפי הציבור הערבי בישראל , וללא השגת השוויון המלא בזכויות הלאומיות והאזרחיות.

בנק"י, באימוצה את דרכה של מק"י, היא היכולה להוביל את המאבק הלאומי והמתקדם בקרב הנוער הערבי ולהגן על האינטרסים הלאומיים והאזרחיים שלהם, באופן פעיל ומשפיע, לא באמצעות בידודם אלא על ידי מאבק יהודי-ערבי נאור ודמוקרטי משותף, והוא השלב היותר מתקדם מכל שיתוף פעולה חיצוני (שמוצג על ידי חלק מכוחות השיתוף), למען הזכויות של הנוער הערבי בפרט והאוכלוסייה הערבית בכלל. המובן של מאבק העממי המשותף אליו מכוונת בנק"י, יוצא מנקודת מוצא שמדיניות האפליה הגזענית, הפקעת הקרקעות, הריסת הבתים, והאפליה בתקציבים, בשירותים ובחינוך, עליית מספר העניים ושיעור המובטלים, סגירת מקומות העבודה בפני הנוער הערבי והעמקת הניצול של הפועלים והכוחנות של חברות כח האדם בכל הנוגע לזכויות הפועלים בפרט, והעלייה במספר הילדים הערבים העניים אשר הגיעה בשנת 2005 ל 45% מהילדים שחיים מתחת לקו העוני וליותר מ 54% מכלל הילדים הערבים ועוד בעיות רבות וקשות;

כל אלה אינן סוגיות הנוגעות רק לאוכלוסייה הערבית ועליה בלבד מוטלת חובת מתן פתרון הולם עליה ולהיאבק למענה, המדובר הוא בסוגיות הנוגעות לכלל החברה הישראלית. הכוחות הדמוקרטיים בחברה אינם פטורים ממתן פתרונות הולמים להן ומהמאבק למען פתרונן. ברם, סוגיות אלו לא יפתרו, ולא ניתן להשיג את הזכויות האלו, והמאבק המשותף לא יניב פירות ללא גיוס רחב ככל הניתן, וללא החזית המאוחדת הרחבה ביותר, תוך הדגשת חשיבות המאבק, בקרב בני הנוער הערבי והאוכלוסייה הערבית כולה, שהיא הקורבן של המדיניות הזו.
המאבק נגד המדיניות הליבראלית החדשה אשר מגדילה את הפערים בין המעמדות באופן חסר תקדים, ומקצצת בתקציבים לחינוך, לבריאות ולרווחה, היא האינטרס העליון למרבית העובדים, והיא מטרה עליונה בייחוד לציבור הערבי ולנוער הערבי. בנק"י מחויבת להכין תוכנית של מאבק, אשר מעבירה את הנקמה האישית של הנוער למודעות כללית ולכוח פוליטי המשתתף באופן פעיל ומרכזי במאבק המעמדי הכולל נגד הליברליזם החדש.

בנק"י: איזה חינוך לחברי בנק"י?

הממסד הרשמי השולט במדינת ישראל, פועל באופן שיטתי להרחקת בני הנוער הערבי מהפעילות הפוליטית, ופועלת להפצת האדישות הלאומית בקרבם בכלל, ולהרחקתם מהמסגרת של בנק"י בפרט. בכך, פועל הממסד לבידוד הנוער הערבי מהמאבק על השלום ההוגן וסיום הכיבוש, והמאבק נגד גדר ההפרדה וההתנגדות למדיניות המלחמה והכוחנות.

הממסד הרשמי גם פועל להרחקת הנוער הערבי מהחינוך הפטריוטי של המאבק אשר נולד בעקבות מאבקי ההישארות בארץ, וההגנה על האדמות והזכויות והעתיד ההוגן, בהנהגת מק"י, כאשר העיתונות של מק"י ובנק"י, "אל-ג'אד" (המחר), "אל-איתחאד" (האיחוד) ו"אל-ג'דיד" (החדש) מהווה את הבמה הרשמית שלו ואשר בין הבולטים שבסמליה היה המשורר מחמוד דרויש, שהלך לעולמו לאחרונה תוך שהוא משאיר את "פצענו מדמם".

הניסיון של הממסד הישראלי לבודד את הנוער הערבי הרחק מהרעיונות המתקדמים ההומאניים, ומהאופק המהפכני שהיא שיקפה במשך ההיסטוריה שלו קראה בנק"י בקרב בני הנוער, מכוון להשארת העתיד של האוכלוסייה הערבית וצעיריה, טרף קל לתרבות הצרכנית, הריקנות הרעיונית והחברתית והאישית, והפיכתה לטרף קל בפני הרעיונות הפונדמנטליסטיים, בפני צרות האופקים של הלאומנות והייאוש, וקורבן לתרבות המשתקפת מהשלטות כוחות מסחריים על הטלוויזיה וכלי המדיה, בייחוד התוכניות המופנות כלפי הילדים והנוער.

אכן, הדבר אינו מוגבל לבני הנוער הערביים, אולם האתגר הגדול המונח לפתחה של בנק"י, מחייב את שכלול תפקדיה בעמידה נגד תופעות חברתיות פרימיטיביות הנוצרות בעקבות פעילות הגורמים השונים בזירת החברה הערבית, בין היתר אנו עדים לחולשה חברתית, פוליטית ומוסרית בחלק מהמקומות, מלווה ומתבטאת בתופעות של גזענות משפחתית ודתית, ופשעים נגד הנשים בתואנה של "כבוד המשפחה" והגאות של האלימות והפשע המאורגן ושימוש בנשק ואלימות בקרב הנוער ובבתי הספר והתרחבות תופעת השימוש בסמים והימנעות המשטרה ממילוי תפקידיה. יש קונסנזוס בקרב האוכלוסייה הערבית כי תופעות אלו הולכות ומתרחבות ככל שהקומוניסטים נעדרים והולכות ונחלשות בכל מקום בו הם נוכחים. קיומם וחיזוקם של סניפי בנק"י הוא אינטרס אמיתי לאוכלוסייה הערבית בערינו. שימת הסוגיות האלו בראש מעייניה של בנק"י הוא צורך אובייקטיבי.

ישנו צורך לשפר את הכלים התקשורתיים של בנק"י, וכן בחיזוק פעילותה החינוכית והרעיונית, לשוב ולהוציא את עלון "אל-ג'אד" (המחר) בעקביות, שיפור אתרי האינטרנט ושכלול הפרויקטים החינוכיים.

השירות האזרחי:

הממסד הישראלי לא הסתפק בתכנים התרבותיים המעוותים הנכפים על מערכת החינוך הערבי, הוא גם מנסה לחייב את הנוער הערבי בשירות אזרחי. המטרה היא להחליש את הנוער הערבי, לפגוע במודעותו הפוליטית ועיוות השיח הציבורי הערבי, הישראלי והעולמי. בנק"י, לא רק שאינה מתנגדת לפעילות התנדבותית, היא גם הייתה תמיד הכוח המוביל בארגון מחנות ההתנדבות וההשתתפות בה, והפצת תרבות הפעילות ההתנדבותית והייתה הגורם המכריע במחנות הפעילות ההתנדבותית בנצרת. בנק"י סבורה כי מטרת הפעילות ההתנדבותית היא התנגדות למדיניות האפליה וחשיפתה ולא להסתיר אותה, מטרתה התנגדות למדיניות הקיפוח הלאומי ולא להסביר אותה, מטרתה לקדם מאבק חברתי קולקטיבי למען השוויון המלא לטובת הנערות והנערים מבלי שיהיו חשופים לגניבת זהותם הפוליטית.

בנק"י דוחה את הפרויקט של "השירות האזרחי". הטענה כי הפרויקט שואף להשגת שוויון לאוכלוסייה הערבית ולנוער הערבי, אפילו לא שוויון צורני. האמת היא שהפרויקט מהווה כלי בידי המדינה באמצעותו היא נפטרת מאחריותה וחובתה להשגת השוויון לתושבים הערבים, והוא בא כדי להצדיק את מדיניות האפליה והימשכותה, וכדי להשליך את האחריות על מדיניות האפליה העוינת לערבים, לא על ממשלות ישראל שאימצו מדיניות זו, אלא על הקורבן שלהן. וכן כדי להטמיע את הטענה לפיה מדיניות האפליה אינה נובעת מהמדיניות של הממסד המפלה, אלא נובעת מהחדלות של הנוער הערבי, בתירוץ כי אלה אינם משרתים בצבא. בנק"י רואה כי חובתה להמשיך ולהתנגד בהובלת המאבק הזה עד להכשלת הפרויקט באופן מוחלט.

בנק"י ובניית קואליציות:

לשם מילוי תפקידה ולשם השגת ניצחונות בשלל המאבקים המתוארים לעיל, בנק"י חייבת לבנות קואליציות בזירת ציבור הנוער וקבוצותיו השונות. בנק"י, היא ולא אחרת, המוסמכת להקים מסגרות קואליציוניות לנוער, וחזיתות מאבק בקרב בני הנוער אשר ישמשו את בנק"י במאבקיה ובהרחבת השפעתה, זאת בתיאום עם מק"י.

בדרך זו הוקמו תאי חד"ש סטודנטים באוניברסיטאות, וכך גם ארגוני השלום והשמאל באוניברסיטאות. כך גם קמו חזיתות במאבקים מסומים של ציבור הפועלים, ובייחוד בקרב בני הנוער (מאבק קופי-בין, קופי-טו-גו, מאבקי הגנה על הסביבה ואחרים). כך גם ניתן להקים קואליציות יותר רחבות בעתיד בשכונות, במקומות העבודה ובתחומי עניין שונים, זאת בהתאם לצורכי המאבק בקרב בני הנוער כפי שהם נקבעים על-ידי בנק"י.

על מצבו של הנוער העובד בישראל

הנוער העובד, יחד עם כלל מעמד העובדים, הינו קורבן של המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית של ממשלת ישראל. חוק שכר המינימום קובע כי שכר הנוער הוא דיפרנציאלי, ולפיכך שכרו של הנוער נמוך בהשוואה לשכרו של העובד הבוגר (מעל גיל 18). בכל מקרה של צמצום במספר העובדים, מפוטרים ראשונים הנערים והנערות העובדים. בנוסף למדיניות הכלכלית והחברתית המפלה, סובלים רבים מבני הנוער העובדים מאי אכיפת חוקי העבודה, ואינם קיימת בקרבם מודעות לזכויותיהם. רבים מהם אף מועסקים בניגוד חוק ועובדים בצורה "שחורה" (ללא פנקס עבודה וללא תיאום עם הרשויות).

חוק עבודת הנוער (התשי"ג-1953) קובע הגבלות להעסקת בני נוער כמו איסור על העסקת נוער יותר משמונה שעות ביום וארבעים שעות בשבוע, חובת מתן הפסקות מורחבות, איסור העסקה בעבודת לילה ועוד. רבות מן ההגבלות באות בכדי לסייע לנוער העובד לשלב בין עבודה ללימודים או ההכשרה המקצועית. בפועל לא קיים גוף אשר אוכף את חוקי העבודה, ורבים מבני הנוער מועסקים בהיקפי משרה גבוהים מן המותר, עובדים בשעות הלילה בימי לימודים ומשתכרים בשכר נמוך מן הקבוע בחוק.

לפי השנתון הסטטיסטי חיו בישראל בשנת 2006- 346,000 בני נוער בין הגילאים 15-17. מספר בני הנוער העובדים מתוכם עמד על 40,600, מתוכם 56% (22,900) עבדו בין חודש לשלושה (חופשות וחגים), והיתר עבדו תקופות ארוכות יותר. נתונים אלו אינם משקפים את המציאות ואת המספר האמיתי של בני הנוער העובדים. רבים מקרב המעסיקים של בני נוער עובדים יהודים ואף של מספר גבוה יותר בקרב בני נוער עובדים ערבים אינם מדווחים לביטוח הלאומי ולרשויות המתאימות על הנערים המועסקים על ידיהם. כך שאחוז הנוער העובד בין הגילאים 15-17 אינו עומד על 9.4 אחוז כפי שעולה מן השנתון של הלמ"ס, אלא על מספרים גבוהים יותר.

אחוז בני הנוער, יהודים וערבים, אשר אינם עובדים ואינם לומדים נמצא בעלייה מתמדת בשנים האחרונות ועומד על 7.8 אחוזים (26,988). אחוז בני הנוער אשר עובדים ואינם לומדים עומד רק על 1.7 אחוז. בקרב בני הנוער הערבים 13.8 אחוזים לא עובדים ולא לומדים, כאשר ההתפלגות בין הנערים ובין הנערות היא 13.7 אחוזים מהנערים ו-14 אחוזים מן הנערות לא עובדים ולא לומדים. בקרב בני הנוער היהודים 5.8 אחוז לא עובדים ולא לומדים, 6 אחוז מן הנערים ו-5.7 אחוז מן הנערות.

כאשר בודקים לעומק את הנתונים המתייחסים לנוער הערבי ולנוער היהודי עולה כי בקרב הצעירים הערבים נרשמים שיעורים ניכרים של אבטלה. לנתונים אלו מצטרפים גם נתונים המצביעים על כך ש-22 אחוזים מקרב בני הנוער הערבים חיים במשק בית ללא מועסקים, לעומת 11.4 אחוזים בקרב בני הנוער היהודים.  יש לציין כי שיעור האבטלה בקרב בני הנוער (7.8 אחוזים) הינו גבוה משיעור האבטלה בקרב כלל האוכלוסייה (5.9 אחוזים).

נוער מובטל זה, שאינו לומד ואינו עובד, סובל מבעיות חברתיות רבות. מפאת חוסר מסגרות, חינוכיות או תעסוקתיות, מידרדר הנוער המובטל לעבריינות וסובל מקשיים כלכליים רבים. העלייה באחוזי אבטלת הנוער מצביעים על כשלים חמורים מצד השלטונות והמוסדות הרשמיים בטיפול בבעיה זו. מכך ניתן לקבל חיזוק לעובדה הידועה לפיה חוק חינוך חובה וחוק חינוך חינם אינם נאכפים במלואם, וכי אלפים רבים של בני נוער סובלים מאוזלת ידה של הממשלה בטיפול בבעיה זו. לצד זאת נפגעים בני הנוער העובדים כפליים כאשר קובע החוק כי אין הם זכאים לדמי אבטלה. מדיניות הזכאות לדמי האבטלה מפלה את בני הנוער והצעירים בכלל ואת בני הנוער הערבים בפרט, כאשר קובעת היא כי ניתן לקבל דמי אבטלה רק מגיל 21.

אך הטענה כי זוהי רק אוזלת ידה של הממשלה האחראית לבעיותיהם של הנוער המובטל – אינה נכונה. לצד העלייה הניכרת בבני הנוער המובטלים, אנו עדים לירידה במספר בתי הספר המקצועיים גם במגזר היהודי וגם בערבי וכתוצאה מכך ישנה ירידה במספר החניכים. יש לציין כי חוק החניכות בא לסייע לבני הנוער לעבוד תוך כדי לימוד מקצוע בדרך שיטתית ובפיקוח משרד התמ"ת, אשר אינו מעסיק מספיק פקחים בכדי לאכוף את חוקי העבודה בכלל ואת חוק החניכות בפרט.

בעשור האחרון נפגע מעמדם הכלכלי והחברתי של מרבית אזרחי ישראל. כשמשבר כלכלי נמצא בפתח, ומקומות עבודה רבים נסגרו בשנים האחרונות, נדחקים רבים מבני הנוער והצעירים לצאת לעבודה, אפילו בתנאים גרועים, וזאת בכדי לסייע למשפחתם לעמוד על הרגליים. אך כאשר בקרב האוכלוסייה הכללית אנו עדים לעלייה תלולה במספר העובדים אשר הינם עובדים עניים וכן לכרסום ההכנסות של שכבות הביניים וכתוצאה מכך: העמקת הפערים החברתיים.

דו"ח העוני האחרון חושף כי בישראל חיים 805 אלף ילדים בעוני. בנוסף אנו למדים כי 40 אחוזים מכלל המשפחות העניות הן משפחות עובדות (בעלות מפרנס אחד או יותר). מכלול עובדות זה גורם לבני נוער וצעירים עובדים רבים לקבל כדבר מובן מאליו את תנאי העסקתם, גם אם אין הם עומדים בדרישות החוק, ולו רק בכדי שתהיה להם עבודה והכנסה נוספת למשפחה, כשם שהוא גורם למעסיקיהם להבין כי יכולים הם לא לעמוד בחוק ואם אין העובד מסכים לתנאי העסקתו – הרי ישנם עוד רבים המחכים בתור שכן יסכימו.

--------------------------

כמענה מיידי לבעיות הנוער העובד, דורשת בנק"י את הגברת האכיפה של חוקי העבודה ושל הפיקוח על עבודת הנוער פי עשרות מונים. בני הנוער העובדים אינם תמיד מודעים לזכויותיהם ולכן חשובה האכיפה המוגברת בתחום. בנוסף אנו מעלים דרישה מול משרד החינוך לשלב בתכנית הלימודים לימודי עבודה וזכויות בעבודה אשר יקנו לבני הנוער את ערכי העבודה לצד ידע בסיסי על זכויותיהם ומה ניתן לעשות כאשר הן מופרות.

אנו דורשים להוריד את גיל הזכאות לדמי האבטלה ל16 שנים.

אנו דורשים את חקיקתו של חוק לימודי חובה לנוער העובד אשר יבטיח כי כל נער ונערה עובדים, יהודים או ערבים,  יקבל את האפשרות להשלים 12 שנות לימוד/ הכשרה מקצועית, וכן יחייב את המעסיק לפעול להבטחת זכות זו.

אנו דורשים את הפסקת האפליה בשכר של בנות הנוער העובדות.

אנו דורשים כי בני הנוער העובדים יכללו בכל ההסכמים הקיבוצים, צווי ההרחבה והסכמי העבודה במשק ובכל הענפים.

אנו דורשים את החלתו של הסדר הפנסיה במשק על כלל העובדים מגיל 18.

אנו דורשים את הפסקת האפליה של הנוער העובד הערבי, והשוואת זכויותיהם של כלל בני הנוער העובדים אשר מעל לגיל 18 ומתחת ל21, לאלו אשר מעל גיל 21 (אלו אשר שירתו בצה"ל).

אנו דורשים את הפיכתו של האיגוד המקצועי לנוער לאיגוד בני נוער עובדים לוחמני ומעמדי הפועל לאגד את בני הנוער העובדים במקומות העבודה ובענפים השונים, לצד פעולתו לשיפור מעמדם של בני הנוער העובדים. בנוסף אנו דורשים את שילובו באיגודים המקצועיים הפועלים בענפים בהם מועסקים גם בני נוער.

ולבסוף, אנו דורשים את ביטול אפלייתו של הנוער העובד בכל הצורות ובכל הדרכים. מכאן אנו מעלים דרישה לביטול השכר הדיפרנציאלי לנוער ולהשוואתו של שכר הנוער לשכר המינימום הכללי (בני 18 ומעלה), ללא שום סייגים ופרצות בחוק.

לשם ביצוע דרישות אלו, ושיפור מעמדו של הנוער העובד דרוש שיתוף פעולה בין תנועות הנוער החברתיות השונות, וכן עבודה משותפת עם משרדי הממשלה השונים כמו משרד התמ"ת, האוצר,  החינוך ועוד. אנו יודעים כי לשם כך נדרש מאמץ עילאי להצלחתה של תכניתנו, ואנו מוכנים לשאת במאמץ ומושיטים יד לתנועות הנוער הקרובות אלינו פוליטית וקוראים להן לשתף עמנו פעולה על בסיס הסכמה לנקודות הנ"ל.

הפעילות בקרב תלמידים וסטודנטים ומצב מערכת החינוך

מערכת החינוך במדינת ישראל סובלת באופן כללי ממספר בעיות וקשיים המאיימים על קיומה והמשכיותה.

מבחינת משרד האוצר, החשיבות העליונה נתונה לצמצום בתקציבים לחינוך ובזבוזם על החימוש, ההתיישבות והכיבוש, וכן לגניבת חסכונות המדינה והעברתם לידי חברות ומוסדות פרטיים, זאת במסגרת מגמת ההפרטה במסגרתה "מוכרים את המדינה לשוק הפרטי".

משרד האוצר, בהתאם למדיניות הניו-ליבראלית החדשה הנהוגה מזה מספר שנים ואשר צברה תאוצה ביום בחירתו של נתניהו לשר אוצר, באופן שיטתי מקצצת את התקציבים שניתנים למערכת החינוך, לניהולה ולהבטחת הימשכותה והצלחתה.

הבעיות במערכת החינוך הערבית הן הרבה יותר קשות, פי כמה מונים, והמצוקה והבעיות בה הינן חמורות ביותר ומגיעות כדי הידרדרות ומפולת.

מדיניות ממשלות ישראל הדוגלות באפליה, פילוג וצמצום התקציבים במשך עשרות בשנים כלפי התושבים הערבים ומערכת החינוך שלהם, היא הסיבה העיקרית למצב העגום אליו הגענו.

מזה עשרות בשנים, פועלת מק"י באמצעות סיעת חד"ש בכנסת ובשלבים יותר מאוחרים בשיתוף פעולה עם מוסדות התושבים הערבים בארץ כגון רשויות מקומיות וארגונים כללים ובפרט עם ועדת המעקב העליונה וועדת המעקב לענייני חינוך, וישנו מעקב ממושך בנושא זה, מעקב שהניב הישגים רבים, אך לא מספיקים.

תחום החינוך בקרב בני הנוער הוא התחום הכי גדול בקרב בני נוער והכי חשוב ללא ספק. ואנו בבנק"י תמיד ייחסנו חשיבות רבה לתחום זה, למרות כן, נוכח משאבינו המוגבלים, לא הייתה הצלחה רבה.

לשם המחשת החשיבות של מערכת החינוך, חיוניותה והצלחתה בקרב התלמידים הערבים והאוכלוסייה הערבית בכלל, שומה עלינו להציג מספר נתונים וסטטיסטיקות, ועלינו לדון בהם במסגרת פעילותנו בתחום חשוב זה בקרב בני הנוער.

מספר התלמידים במדינה כולל תיכונים וגנים הוא 2,129,216

מספר התלמידים הערבים (21.9%) כולל גנים 466,916

מספר התלמידים בחטיבות העל-יסודיות 609,669

מספר התלמידים הערבים בחטיבות העל-יסודיות (23.1%) 141,370

מספר התלמידים הכולל בחטיבות התיכון 52,000

מספר הסטודנטים במכללות (להשכלה גבוהה) 91,342

מספר הסטודנטים באוניברסיטאות 121,790

שיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות הוא 8% ומספרם 4021

מספר בתי הספר בחברה הערבית הוא 753

מערכת החינוך בחברה הערבית צריכה עד שנת 2012 עוד 9236 כיתות

במערכת החינוך בחברה הערבית ישנו מחסור בפסיכולוגיים, ביועצים חינוכיים, במומחי תקשורת וב 3200 מורה.

שיעור הילדים מתחת לקו העוני בחברה היהודית הוא 24%, בערבית 60%

שיעור המשפחות מתחת לקו העוני בחברה היהודית הוא 20%, בערבית 50%

שיעור מקרי האלימות בבתי הספר בחברה היהודית הוא 20%, בערבית 40%

98.9% מבני הנוער היהודים בגיל 17 (לא כולל חרדים) לומדים בכיתה י"ב, בקרב אותה קבוצה בחברה הערבית, השיעור עומד על 79.3%.

45.9% מבני גילאי 17 קבלו תעודת בגרות, 49.2 % בשנת 2004

ב 40% מהערים בישראל שיעור בעלי תעודות הבגרות עומד על 45.95 בלבד

67.4% מגילאי 17 בערים העשירים מקבלים בתעודת בגרות והמספר בעליה ממשוכת!!

בין 26.6% ל32.2% מגילאי 17 מהערים הערביות מקבלי תעודת בגרות והמספר בירידה החל משנת 2004!!

19.7% ממקבלי תעודת הבגרות המשיכו ללמוד באוניברסיטאות.

13.5% ממקבלי תעודות הבגרות לא עמדו בתנאי הקבלה לאוניברסיטה.

45% מהסטודנטים הערביים לתואר ראשון באוניברסיטאות לא ממשיכים ללמוד אחרי השנה הראשונה!!

62.5% מהמובטלים הם ערבים

36.7% מהעניים הם מהשכירים והפועלים, 21% בשנת 1989

73% מהשכירים והפועלים משתכרים פחות משכר המינמום, 52% בשנת 2004.

מאז שנת 1975 פחתו תקציבי הממשלה לחינוך, מנגד עלו התקציבים הפרטיים למערכת (ההורים), בייחוד החל משנת 1998.

בן להורים מהאשכול הראשון (ישנם 10 אשכולות לפיהם מסווגים את המשפחות, כאשר האשכול הראשון הינו הגבוה ביותר מבחינה סוציו-אקונומית) זוכה לתקציבים הגדולים פי 10 מבן להורים מהאשכול השמיני, מה שמביא להרחבת הפערים בחינוך בפרט ובחברה בכלל

מצבם הכלכלי של 70% מתושבי המדינה הורע החל משנת 80 (תחילת מדיניות ההפרטה).

התלמיד היהודי הדתי זוכה ל 10,700 ₪, פי שלוש מהסכום לו זוכה כל תלמיד יהודי, זאת בעוד הסכום המוקצה לכל תלמיד ערבי עומד על 850 ₪ בלבד (אחד חלקי 12 ממה זוכה התלמיד הדתי).

סל ההכנה ללימודים לכל תלמיד עומד על 570 ₪ !! לפי הנתונים הרשמיים של "המועצה לצרכנות בישראל", הממוצע של עלות סל ההכנה ללימודים לכל תלמיד עומד על 570 ₪ !! המועצה אף ביקרה את היעדר הפיקוח על הספרים והציוד המשרדי, מה שגורם לשליטת המוכר על המחיר, הוא בעל האינטרס הכי מובהק להרוויח.

הנתונים שהתגנו לעיל לא משאירים מקום לספק כי מצבה של מערכת החינוך במדינה הנו עגום ביותר, וכן כי מוסדות המדינה, בייחוד משרד האוצר, נוקטים במדיניות ניו-ליבראליות דורסנית ששואפת להחלשת מערכת החינוך החל מהגנים ועד התיכונים וזאת כדי להצדיק את מכירתה כמוצר לכל דבר ועניין לתאגידים הקפיטליסטיים שדבר אינו חשוב להם חוץ מהרווח, אפילו אם זה בא על חשבון התקוות והעתיד של מאות אלפי תלמידות ותלמידים.

תופעת הנשירה: כתוצאה ממדיניות זו נוצרה תופעה זו, המדיניות שאינה מקצה מספיק תקציבים למערכת החינוך, בכך לא מוקמות מסגרות לקליטת התלמידים האלה ותמיכה בדרכם הלימודית, מה שמאלץ אותם לנטוש את בית הספר בגיל צעיר ולעבור לשוק העבודה.

תופעת האלימות: התופעה נפוצה מאוד בבתי הספר בארץ, בייחוד בבתי הספר הערביים (תופעה נלווית למשטר הקפיטליסטי), ואנו עדים לכך שתופעה זו מהווה איום משמעותי על עתיד הלימודים והלימוד מחד ועל היחסים החברתיים מאידך.

המציאות הזו, של הכאוס והאלימות נתמכת על ידי חוגים רבים שמרווחים ממנה לשם הרחבת ההשפעה הפוליטית ולהפצת התרבות לפיה האלימות היא הפתרון המועדף לכל הבעיות אשר משפיעה על בנותינו ובנינו שגדלים ומתנהגים באופן הזה בכל שלבי חייהם. ישנם גם חוגים המרווחים ממציאות קשה זו כדי להסיט חלק גדול והולך של הנוער לבעיות חברתיות, מוסריות, שמובילות למקומות נמוכים יותר של סמים וזנות.

למה אנחנו מצפים ממערכת החינוך ומתלמידנו?

נבקש להדגיש שלחינוך יש תפקיד משמעותי בחיזוק מעמד הפרט, ובעיצוב דמותו העתידית הן כפרט והן כקולקטיב. עלינו לקחת בחשבון את צרכי הפרט ואת צרכי החברה, ולפיכך על מערכת החינוך לשאוף להעלאת יכולות הפרט מחד, ולחיזוק אישיותו החברתית ושייכותו הפטריוטית, הלאומית והנאורה מאידך. מאז ומעולם, לימודים היו נשק בידי המנוצלים והעניים לשם שיפור מצבם וחייהם בחברות הקפיטליסטיות בהן קיימת תחרות דורסנית לא שוויונית שנקודת המוצא שלהם נמוכה מזו של העשירים שיש להם את כל הכלים להגיע למעלה. אנו מדגישים את חשיבות ההישגיות הלימודית מחד, וחשיבות הפעילות והעבודה למימוש אישיותנו מבחינה רעיונית וחברתית, שכן אנו רוצים לחנך דור של תלמידים יהודים וערבים שיאבק וילחם לסיום הכיבוש, הקמת המדינה הפלסטינית, שיבת הפליטים, שוויון לאומי ואזרחי לציבור העברי ובניית חברה ישראלית נאורה מתקדמת המאופיינת בצדק חברתי.

מה יש לעשות בתחום חשוב זה?

המדובר הוא בתחום פעילות מרכזי מבחינת בנק"י ומקור גדול לפיתוחה, להרחבת יכולות השפעתה רעיונית וארגונית הן כמותית והן איכותית. לשם כך עלינו לבחון ולהעריך את פעילותנו בתחום חשוב זה, עלינו להסיק את המסקנות ולפעול בחריצות רבה בכדי שנעמוד באתגרים על אף המשאבים המוגבלים.

לשם כך עלינו לגייס את המציאות הקיימת לטובת פעילותנו, עקרונותינו וחשיבתנו להשפעה על מספר גדול ככל האפשר של תלמידים. עלינו להעשיר חברותינו וחברינו ברעיונות המרקסיזם-לניניזם וביכולתנו לנתח את המציאות שאנו חיים, זאת ניתן לעשות באמצעות קורסים, ימי עיון ומחנות נוער ותלמידים במך שנת הלימודים.

המשימה המרכזית היא הקמת חוליות תלמידים בבתי הספר והפעלתן ברמת בית הספר ובכלל:

עלינו לחזק את הקשרים החברתיים בין חברי החוליה והמסגרות של התלמידים, כאשר אנו מכוונים לבניית חוליות חזקות שפועלות ללא לאות.

עלינו להכין תוכניות עבודה ופעילויות שימשכו ויעשירו את התלמידים.

עלינו לפעול בקרב התלמידים באופן פרטני וגם באופן קבוצתי. הפצת עקרונותינו אפשרית גם ברמת הפרט.

חברותינו וחברינו הם החשובים (בה' הידיעה), ועלינו לחמש אותם באופטימיות הנגזרת מהתיאוריות שלנו ולא להתייאש במקרה של כשלון במערכה מסוימת.

עלינו לנסות ולהוביל את מוסדות התלמידים בבתי הספר, במחוז וארצית.

לסיכום חלק זה, עלינו לאמר כי הרגעים הכי יפים של פעילות בנק"י הם אותם רגעים בהם אנו פועלים כמהפכנים צעירים ומצליחים פעם אחר פעם ומרגישים שאנחנו תורמים לבניית דור שיאבק, דור שיוכל לחולל שינויים שהם לכאורה קטנים, אך השפעתם היא לטווח הרחוק.

לעיונכם, מקצת מן הנתונים הרלוונטיים לענייננו:

החינוך

בנק"י היא תנועה מהפכנית המאמצת את הפילוסופיה המרקסיסטית-לניניסטית, הפילוסופיה הזו היא הכלי והדרך המאפשרת לנו ניתוח החברה: כלכלית, חברתית ופוליטית באופן הנכון ולאחר מכן את מתן הפתרונות המתאימים.

הפילוסופיה הזו רואה בהתפתחות ההיסטורית את התפתחות המאבק המעמדי ותו לא, וכי כל מאבק בעולם הוא מאבק כלכלי ואינו דתי או לאומי.

הפילוסופיה הזו שהגיעה כדי להאיר את דרכם של הפועלים ולחלצם מהמשטר הקפיטליסטי, מהניצול ובכדי לבנות חברה סוציאלית, כדי לבנות חברה המבוססת על צדק חברתי שהאנושות חלמה בו מאז ומעולם.

אנחנו אופטימיים שכן למרות המנהרה האפלה שאנו מצויים בה בשלב זה ושליטת הקוטב האחד על העולם, אנו רואים את האור שבקצה המנהרה, העתיד לנו.

המשימה המרכזית שלנו היא ביסוס הידע שלנו וחיזוק האמונה בחשיבה שלנו ובדרכנו, כפי שאמר לנין: "מאז שהמרקסיזם הפך להיות מדע, יש ללמוד אותו". בנוסף, עלינו להיות רגילים למאבקים, ללא עבודה וללא מאבק אין שום ערך לידע שאנחנו שואבים על הקומוניזם מהספרים ומהחיבורים הקומוניסטיים, שכן בכך נפריד בין התיאוריה ליישום המדעי.

אנו, הגיל הצעיר של הקומוניסטיים, מחויבים ללמוד ובצבירת ידע ומעקב אחר ההתפתחויות המדעיות האדירות (בייחוד בשלב הגלובליזציה), התפתחויות שיש להן השפעה משמעותית על מבנה החברה, התפתחויות שבקיומן יש את ההוכחה לנכונות התיאוריה המרקסיסטית-לניניסטית.

כיום אנו עדים לתחילת בנייה מחודשת של מבנה החברה האנושית, מבנה שהוא על לאומי (האיחוד האירופי הוא אחד ממאפייניה).

כיום אנו עדים, יותר מאי פעם בעבר, לכך שהדברים שכתב מרקס היו נכונים, האמיתות המדעיות מוכיחות כיום כי "החלום של מרקס החל להתממש", המחר שייך לנו, אין ספק שהשמש תזרח בשנית ותאיר את הדרך לחירות.

לגיל הצעיר אנו אומרים שהדגל שלנו שהוא אדום כמו הדם ההולך בוורידי הפועלים והוא יישאר אדום מקושט בפטיש ומגל, נשא אותו בגאווה ונשמור עליו בכל כוחנו, מוכנים להקריב את נפשנו למען מה שהוא מסמל.

הארגון

בנק"י היא תנועה מהפכנית המאמצת את הפילוסופיה המרקסיסטית-לניניסטית, ומאמצת את הארגון הלניניסטי ככלי להעברת מסרינו לחברה.

מודעים אנו לכך כי חיזוק הארגון שלנו מחייב אותנו לחזק את הידע שלנו ואת אמונתנו בדרכנו ושיקוף זאת באמצעות פעילות עקבית בקרב הדור הצעיר.

"כאשר נכנס הרעיון למוח האדם, אזי כוח אדיר לו יוכל לחסל אותו"- מרקס.

אנו עדים בשלב הזה לחזרה של הדור הצעיר לעקרונות הפוליטיים החברתיים אותם מייצגות מק"י ובנק"י, ובו בזמן יש חולשה ארגונית בקליטת החזרה הזו וחיזוק פעילותנו הציבורית איכותית וכמותית תוך הגדלת מספר סניפי בנק"י.

אנו שבים ומדגישים כי שיפור המצב הארגוני מחייב:

1. ליטוש הנהגתנו והקאדרים שלנו מבחינה אידיאולוגית, והפיכת השייכות לבנק"י משייכות פוליטית חברתית לשייכות רעיונית, שכן הארגון הוא הביטוי לרעיון ובנק"י מכוונת רעיונית על ידי מק"י, לכן כל מאבק רעיוני בתוך מק"י משפיע לרעה על בנק"י.

2. יש לחזק את המובן של הדמוקרטיה המרכזית בחיי היומיום של בנק"י.

3. יש לשמור על התנהלות ארגונית נכונה בכל מוסדות בנק"י ובמיוחד בסניפים, קאדר יפעלו לכל שנה ולא לשנתיים או לשלוש, שמסכם את פעילותו לשנה הקודמת ובוחר ועד מקומי חדש, זו בוחרת את המזכירות ואת מזכיר בנק"י, המזכיר יבקש מהמזכירות להניח תוכנית עבודה שתקבל את אישור הועד המקומי והקאדר לאחר מכן. זאת אנו לא רואים בחלק ניכר מסניפי בנק"י.

4. עלינו לא להפוך את בנק"י למיני- מק"י.

בנק"י הוקמה כדי לפעול בקרב אוכלוסייה חברתית והיא תלמידי בתי הספר היסודיים, תלמידי חטיבות הביניים ותלמידי חטיבות התיכונים, הפועלים הצעירים בגילאי 15-25, עלינו למקד את חשיבתנו ופעילותנו להפצת הרעיון שלנו בין קבוצות אלה בחברה על ידי פעילויות שיתאימו לגיל הזה. ככל שהמיקוד של הנהגת סניף בנק"י היא בפעילות המוניציפאלית והרשות המקומית והתווכחות על פעילות סניפי מק"י והחזית, נאבד את בנק"י אט אט.

1. יש להפוך את הפעילות של בנק"י לפעילות אופקית הכוללת את כל התחומים שבהם מתעניין הדור הצעיר, ספרות, ספורט, טיולים, אומנות, פוליטיקה, קרי שנהיה ארגון צעיר, על סניפנו למשוך את הדור הצעיר.

2. ישנו צורך רב לחיזור עקרון הנתינה וההקרבה שכן רק אם נגן על האינטרסים של הדור הצעיר, לא בסיסמאות אלא ביישום הממשי, יתקבץ סביבנו הדור הצעיר, וזאת אנו רואים במחנות הקיץ.

3. יש להרחיב את המעגל המרכזי של בנק"י והוא הסניף והתפקיד של כל חבר בועד המרכזי בסניף המקומי שלו. בשלב הזה אנו רואים כי חלק ניכר מחברי הוועד המרכזי הינם פעילים במישור הארצי ובו בזמן לא הצליחו לבנות סניף בנק"י בעירם או שלא תרמו לכך.

פעילות מוסדות בנק"י

הועד המרכזי:

1. הועד המרכזי התכנס ערים וארבעה פעמים, כרי בממוצע של מפגש כל לושה חדשים ובכך שמרנו על עקביות המפגשים
2. שיעור הנוכחות של הועד המרכזי עמד על 65%-70%. מה שמאפיין את הדור של בנק"י הוא המוביליות הרבה, מבית הספר לאוניברסיטה, מעבודה במקום קרוב לעבודה במקום מרוחק. לכן במהלך הדרך ניתן למספר גדול של חברי הועד המרכזי, חלקם פעילים וחלקם פסיביים, פטור. במקומם צורפו חברים חדשים.

ישנם חברי ועד מרכזי אשר השתתפו רק בשלושת המפגשים הראשונים ומאז לא נראו.

המזכירות:

1. המזכירות התכנסה ל 27 מפגשים קרי בממוצע של מפגש בכל חודשים ובכך שמרה המזכירות על תדירות מפגשיה.
2. חלק מחברי המזכירות לא השתתפו באופן עקבי במפגשים ובמהלך הקדנציה השנייה ניתן פטור לחלק מהם או בשל בקשה שלהם או בשל היותם פסיביים.

פעילות הוועדות

בוועידה הקודמת ציינו שיש לפעול אחרי הוועידה באופן אופקי, קרי יש ליתן לכל חבר מזכירות להוביל תחום פעילות על ידי אחת מוועדות בנק"י וכאן תהא לו האפשרות ליזום ולממש רעיונות משלו ולדחוף את פעילות בנק"י קדימה. לצערנו הדבר לא התממש ורוב הוועדות לא פעלו כלל, חוץ מוועדות הכספים, ההעשרה וקשרי החוץ.

1. ועדת בני הפועלים: לא פעלה כלל (מייסלון סלימאן)
2. ועדת התיכוניסטים: לא פעלה כלל (מחמוד עקל)
3. וועדת הפעילות היהודית הערבית המשותפת: לא פעלה כלל (סאמח עראקי)
4. וועדת העיתונות: לא פעלה כלל (שרף חסאן)
5. וועדת התקשורת: פעלה באופן טוב עד מחצית הקדנציה (שאדי עבדו)
6. וועדת הפעילות בקרב הנוער העובד: לא פעלה כלל (סאא'ב בדיע)
7. וועדת אומנויות: לא פעלה כלל (ראבעה מורקס)
8. וועדת הכספים: פעלה באופן עקבי עד היום (אבראהים אבו יונס)
9. וועדת קשרי חוץ: פעלה באופן עקבי עד היום (אחמד ח'ליליה)
10. וועדת ההעשרה: פעלה באופן לא מספק (המזכירות)

במועצת בנק"י הארצית שהתכנסה ב 2004/10/9 -8 בוטלו כל הוועדות חוץ מועדת הכספים, ועדת קשרי חוץ וועדת ההעשרה.

מחוזות בנק"י

בבנק"י ישנם 6 מחוזות והם:

1. מחוז נצרת: המחוז הזה פועל באפון טוב ומאורגן היו וועידות באופן עקבי, בניגוד ליתר המחוזות אשר החל מהוועידה הקודמת של בנק"י לא קיימו שום וועידה וזאת למרות קבלת סדרת החלטות בנושא בועד המרכזי. המחוז שמר על סניפיו ועל בחירה מחודשת של הנהגת המחוז באופן תדיר, ובמיוחד בוועידה האחרונה בה נבחרה ועדת מחוז שמעל 70% מחבריה הם חדשים.
2. מחוז עכו (עכו): לא הצלחנו לשמור על מוסדות המחוז והמשך פעילותה, ישנם סניפים שפועלים, חלקם באופן טוב מאוד (סניף כפר יאסיף-אבו סנאן) והיתר לסירוגין. אנו מדגישים על הצורך בקיום וועידה למחוז ישירות אחרי הוועידה הארצית.
3. מחוז חיפה: פעילות טובה ועקבית משך כל הקדנציה, בשנתיים האחרונות הצלחנו לצרף חברים יהודים לסניף חיפה וזהו הישג גדול.
4. מחוז ת"א-י"ם: בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות חשובה ביותר בדמות הפנייה של נוער יהודי בבקשה להצטרף לשורות בנק"י, מספר חברותינו וחברינו עולה בהתמדה והפעילות הציבורית שלנו בולטת ומשמעותית, לכן אנו מברכים אותם באלף ברכות חבריות, עלינו להמשיך בהתפתחות זו אחרי הוועידה של בנק"י.
5. מחוז המשולש: שמרנו באופן מוחלט על סניפי המחוז אבל לא הצלחנו לשמור על מוסדות המחוז, המחוז לא ערך וועידה מאז הוועידה הארצית הקודמת, יש התקדמות בתקופה האחרונה שצריכה להימשך עד לעריכת וועידה של המחוז.
6. מחוז אום אל-פחם: במחצית הקדנציה הראשונה התכנס ועד המחוז והסניפים פעלו, למרות כן, במחצית השנייה של הקדנציה נשארו רק קאדרים ללא ארגון. מוסדות בנק"י הארציים השקיעו רבות כדי לשמור על המחוז אולם לצערנו לא הצלחנו, בתקופה האחרונה אנו עדים לפעילות טובה בסניף אום אל-פחם ואנו מקווים שזה ישליך על יתר סניפי המחוז.

המסקנה:

אנו שבם ומדגישים את שאמרנו בוועידה הקודמת ונפל על אוזניים ערלות, בנק"י חייבת בדחיפות, לשם קידום פעילותה, לתקנים לשלושה חברים מתמקצעים, אחד למחוז עכו (עכו), ואחד למחוז ת"א אחד למחוז אום אל-פחם + המשולש . בוועידה זו אנו פונים שוב להנהגת מק"י ומבקשים לאפשר את התקנים האלה שכן זהו המינימום באם רוצים אנו לשמור על בנק"י ועל המשכיות מק"י, די לבכי אודות התקציבים, אפילו אם מצב הכלכלי של מק"י הינו קשה, לדעתנו יש לשנות את סדרי העדיפויות הלקויים הנהוגים כיום ולתעדף את אישור התקנים, בנק"י צריכה להימצא בראש סדר העדיפויות של מק"י לא רק בדיבורי סרק, יש לגייס כספים נוספים לבנק"י כדי שתוכל לערוך תוכניות ארציות, דבר שאף הוא לא נעשה.

פעילות בנק"י בתקופה שבין הוועידות

הוועידה הקודמת של בנק"י התקיימה ב 9-10/11/02

16/12/02, חיפה- הפגנה ארצית בשל הבעיות הכלכליות, השתתפו קרוב ל 500 חברים.

26/12/02- מסיבת ראש השנה בה השתתפו כ 200 חברים.

3/1/02, ת"א- השתתפות משמעותית בהפגנה נגד כיבוש עם תנועות נוער אחרות.

19/2/03- ערב בינלאומי על הסוגיה הפלסטינית בהשתתפות משלחת גדולה מאיחוד הנוער הדמוקרטי העולמי.

22/3/03- ביקור תמיכה בבתים הרוסים בערערה וכפר קאסם.

28/3/03- הפגנה ארצית לכבוד יום האדמה שהייתה מאוד מוצלחת.

30/3/03- השתתפות מסיבית בהפגנות יום האדמה בדגלינו האדומים, כאשר הצבע האדום הפך לשלט בהפגנות אלה.

5/03- גיוס רחב של הדור הצעיר להפגנת הראשון במאי המרכזית בנצרת, רוב המשתתפים היו מהצעירים, כן הצלחנו להרחיב את ההשתתפות בהפגנות הראשון במאי בת"א ובכפר יאסיף, שמרנו על המסורת של חלוקת הפלייר והפרחים בסניפי בנק"י השונים.

30/4/03- השתתפות בסמינאר על הראשון במאי בת"א.

ארגנו את החגיגיות ליום הניצחון על הנאציזם, אחרי תקופה ארוכה והשתתפו בהם כ 200 חברים.

12/6/03- יום עיון ארצי בהשתתפות 90 חברים.

7-10/6/03- קמפיין איסוף תרומות ארצי לבנק"י והשתתפות בקמפיינים של איסוף התרומות של מק"י וחד"ש.

השתתפות של לא פחות מ 4000 ילדים ב14 מחנות קיץ שהקמנו, מאות מדריכים ואלפי הורים.

24/8/03- פלייר ארצי לכבוד פתיחת שנת הלימודים.

3/12/03- מסיבת ראש השנה, השתתפו קרוב ל 200 חברים.

היה לנו תפקיד משמעותי בגיוס הדור הצעיר להפגנות של מק"י וחד"ש.

הייתה לנו השתתפות משמעותית בפעילויות שארגנה ועדת המעקב העליונה (פעילויות שראינו לנכון להשתתף בהן).

לבנק"י היה תפקיד משמעותי בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, במסגרת קמפיין הבחירות לכנסת ארגנה בנק"י שבעה אירועים ארציים והקימה מאות חוגי בית בקרב בני הנוער, נכנסנו לאלפי בתים להעברת המסרים של מק"י וחד"ש, וכן היה לנו תפקיד בבחירות לרשויות המקומיות, שם ערכנו עשרות אירועים ומאות חוגי בית.

24/3/04- אירוע ארצי מוצלח לכבוד יום האדמה.

3/04- השתתפות רחבה ביותר בתהלוכות יום האדמה.

14/4/04 יום עיון ארצי מוצלח, השתתפו 60 חברים.

5/04- גיוס מסיבי של הקאדרים והדור הצעיר להפגנה של הראשון במאי בנצרת, כפר יאסיף ות"א.

השתתפות רחבה בחגיגות הניצחון על הנאציזם.

הקמנו 15 מחנות קיץ בהם השתתפו אלפי ילדים, מאות מדריכים ואלפי הורים שהגיעו לבקר.

9/04- פלייר לכבוד תחילת שנת הלימודים.

27/10/04 יום עיון ארצי בנושא מהפכת אוקטובר

4/12/04, ת"א- השתתפות רחבה בהפגנה נגד "ועידת העשירים".

13/12/04, טמרה- יום עיון ארצי, השתתפו 80 חברים.

27/12/04 מסיבת ראש השנה, השתתפו מעל 200 אנשים, מוצלח מאוד.

19/1/05, דיר חנא- הרצאה ארצית על השירות האזרחי, השתתפו 60 חברים.

20/1/05- פלייר ארצי בנושא השירות האזרחי

1-3/05, בחודשים אלה קיימנו סדרת הרצאות על השירות האזרחי ברוב הסניפים.

20/2/05, הוצאת מהדורה של "אל-ג'אד" (המחר) אחרי תקופה ארוכה, חולקה ב 1700 עותקים.

18/3/05 פלייר ארצי על השירות האזרחי.

27/3/05- אירוע ארצי לכבוד יום האדמה.

3/05- השתתפות רחבה לבנק"י ולדור הצעיר בתהלוכות יום האדמה עם דגלים וכובעים אדומים.

12/4/05- יום עיון ארצי, השתתפו 60 חברים.

285/03- גיוס רחב של הדור הצעיר להפגנת הראשון במאי המרכזית בנצרת, רוב המשתתפים היו מהצעירים, כן הצלחנו להרחיב את ההשתתפות בהפגנות הראשון במאי בת"א ובכפר יאסיף, שמרנו על המסורת של חלוקת הפלייר והפרחים בסניפי בנק"י השונים.

5/05 השתתפות רחבה בהפגנות הראשון במאי בנצרת, ת"א וכפר יאסיף.

10/5/05- השתתפות רחבה בחגיגות יום הניצחון על הנאציזם.

17/5/05, נצרת- לכבוד שמונים שנות פעילות לבנק"י, אירוע גדול בנצרת השתתפו בו מעל ל- 3000 צעירים.

15/6/05, הוצאת מהדורה שנייה של "אל-גאד" (המחר), חולקה ב 1100 עותקים.

28/6/05- השתתפות רחבה ביום עיון עם תנועות פוליטיות נוספות בנושא הפשיזם.

השתתפות של לא פחות מ 4000 ילדים ב14 מחנות קיץ שהקמנו, מאות מדריכים ואלפי הורים.

השתתפות רחבה בפסטיבל איחוד הנוער הדמוקרטי העולמי בוונצואלה.

1/9/05- פלייר ארצי לכבוד פתיחת שנת הלימודים.

הצלחה גדולה בבחירות למועצות התלמידים, במיוחד באזור נצרת.

27/9/05- יום עיון ארצי, השתתפו 70 חברים.

27/12/05- מסיבת ראש השנה, השתתפו 160 חברים.

1-3/06- בחודשים האלה בראש מעייננו היו הבחירות לכנסת, התפקיד של בנק"י היה מרכזי ומשמעותי בקרב הדור הצעיר, הוקמו שני פסטיבלים גדולים כפתיח לקמפיין הבחירות אחד ב 21/1/06 ואחד בסוף הקמפיין, זאת בנוסף לעשרות פסטיבלים מקומיים. חילקנו עשרות אלפי הדפסים והוצאות שהוציאה בנק"י ובסיכום נערך במק"י ובחד"ש צוין כי היינו הכוח המוביל בקרב בני הנוער.

3/06- השתתפות רחבה בהפגנות יום האדמה תוך שמירה על צביונן האדום.

השתתפות ביום עיון בת"א על הראשון במאי, יחד עם תנועות פוליטיות נוספות.

5/06- השתתפות רחבה ובולטת לבנק"י ולדור הצעיר בהפגנות הראשון למאי בת"א,נצרת וכפר יאסיף.

השתתפות רחבה בחגיגות יום הניצחון על הנאציזם בירושלים.

הקמנו 17 מחנות קיץ, עלייה מהשנים שעברו, בהם השתתפו יותר ילדים, חלק מהמחנות הופסקו בעקבות תקיפת ישראל בלבנון בקיץ 06.

השתתפות רחבה לבנק"י ולדור הצעיר בהפגנות נגד מלחמת לבנון השנייה.

1/9/06- פלייר ארצי לכבוד פתיחת שנת הלימודים.

25/9/06- יום עיון ארצי

הייתה לנו היחלשות בבחירות למועצות התלמידים בבתי הספר.

28/12/06- מסיבת ראש השנה, השתתפו 150 חברים.

3/07- השתתפות רחבה בהפגנות יום האדמה תוך שמירה על צביונן האדום.

5/07- השתתפות רחבה ובולטת לבנק"י ולדור הצעיר בהפגנות הראשון למאי בנצרת וגיוס יעיל להפגנת הראשון במאי בת"א.

9/5/07- השתתפות מוצלחת בחגיגות יום הניצחון על הנאציזם.

פסטיבל ארצי גדול, השתתפו בו מעל ל 1500 צעירים לכבוד פתיחת וועידת מק"י ב 19/5/07.

24/5/07- 20/1/05- פלייר ארצי לתמיכה במתנגדי השירות האזרחי.

הקמנו 13 מחנות קיץ בהם השתתפו אלפי ילדים ובכך שמרנו על הפרויקט האדיר הזה, כמותית ואיכותית.

לבנק"י היה תפקיד פעיל בבחירות להסתדרות.

1/9/07- פלייר ארצי לכבוד פתיחת שנת הלימודים.

07/10/8, נצרת- יום עיון מוצלח, השתתפו 55 חברים.

12/07, מסיבת ראש השנה, השתתפו 180 חברים.

3/08- השתתפות רחבה לבנק"י ולנוער בהפגנות יום האדמה.

5/08- השתתפות גולה בהפגנת הראשון למאי בנצרת, גיסנו אלפי בני נוער שהרימו את הדגל האדום בגאון.

5/08- השתתפות גדולה בהפגנת הראשון למאי בנצרת, גיסנו אלפי בני נוער שהרימו את הדגל האדום בגאון.

5/08- השתתפות גולה בהפגנת הראשון למאי בת"א ובכפר יאסיף.

10/5/08, השתתפות מצוינת בפסטיבל הניצחון על הנאציזם. בפעם הראשונה בנק"י ארגנה תוכנית אומנותית מעול שנתנה לאירוע טעם מיוחד שלבטח יתרום לפיתוח יום זיכרון זה בעתיד.

פסטיבל ארצי תחת הכותרת "חלוקת כבוד לוותיקי מק"י", בו השתתפו מעל 1500 אנשים והיו לו הדים גדולים.

הקמנו 12 מחנות קיץ, פיחות ביחס לשנים עברו שנובע מסיבות פנימיות וגם מהמצב הכלכלי הקשה של התושבים.

6-7/9/08 – יום עיון ארצי בתיאום עם המחלקה הרעיונית במק"י, השתתפו קרוב ל 70 חברים.

במשך כל התקופה הזו בין השנים 2002-2006 הוצאנו את עלון "ספארטקוס" בשפה העברית בתדירות של פעם כל חודשים וחצי, וכן הופעל אתר אינטרנט קבוע לבנק"י בעברית, אלף ברכות לחברינו בי"ם ובת"א שאחראים לכך.

משך כל התקופה הזו בנק"י גם השתתפה בעשרות פעילויות פוליטיות שאורגנו על ידי מק"י וחד"ש כמו תהלוכות, הפגנות, אירועים, חלוקת חומר הסברה וכיוצ"ב.