4:06 AM האביב של שנת 1945 לא היגע מעצמו. | |
האביב של שנת 1945 לא היגע מעצמו.
 החיילים הסובייטים הביאו אותו על כתפיהם וכתפי חבריהם שלא חזרו מהמערכה, הם סחבו אותו על גבי מכוניות וקטנועים שבורים, על טנקים שרופים ושמרו עליו בתותחים ללא עטיפות. הם חיממו אותו בביצורים הרטובים וחפירות ההגנה נגד טנקים. הם שמרו עליו בבתים בוערים ואפילו במחנות ההשמדה. וכשהיו נהרגים דאגו למוסרו לחברים שעוד נותרו בחיים כדי להילחם ולשמור עליו. החיילים הסובייטים - פועלי ברית המועצות - התחילו את מסע השיחרור שלהם עוד הרבה לפני התחלת מלחמת העולם השניה.
ההשגים הגדולים של העם הסובייטי גרמו לכעס נוראי של האימפריאליזם הבינלאומי, הגדילו את השנאה המעמדית שלו למדינת הפועלים הראשונה בעולם. תוך חיפוש יציאה מהמשבר הכלכלי העולמי הגדול שהתפרץ בשנת 1929 וחלום להפיל את שילטון העובדים הסובייטי בברית המועצות, המדינות הקאפיטליסטיות התחילו להתכונן במהירות למלחמה חדשה. הכבשן הראשון של המלחמה נוצר ב-1931 במזרח הרחוק. המיליטריסטים היפנים כבשו את מנז'וריה במטרה להכין משטח צבאי לכיבוש סין והתקפת ברית המועצות. האוצרות הענקיים של המזרח הרחוק הסובייטי לא נתנו להם מנוחה.
הסכנה התעצמה כאשר בגרמניה עלה לשלטון היטלר, כאשר מטרתו - כיבוש שטחים לגזע הארי. "כאשר אנחנו מדברים על אדמות חדשות - דיבר היטלר - אנחנו קודם צריכים לדבר על שטחים ברוסיה..."
האימפריאליסטים של ארה"ב, אנגליה וצרפת תוך רצון להשתמש בפשיזם הגרמני כנשק למאבק נגד ברית המועצות, עזרו לה ככל האפשר. העזרה הכספית והמטראלית הזאת נתנה אפשרות לגרמניה הפאשיסטית תוך זמן קצר לשקם את התעשיה הצבאית לעצב מחדש צבא וחייל ים מזויין, הממשלה הסובייטית, תוך מטרה לעצור את הפשיזם ניסתה כל הזמן לדבר עם המעצמות המערביות בכדי להביא למצב ביטחון קולקטיבי באירופה. אך כל הנסיונות האלה היו לשווא כיוון שניתקלו בהתנגדות של הפוליטיקאים המערביים ששאפו בעזרת ויתורים לפאשיזם להפנות את האגרסיה שלו לעבר כיבוש ברית המועצות.
הפאשיזם נעזר במדינות האימפריאליסטיות לקידום מטרותיו האגרסיביות.
בשנת 1935 איטליה הפאשיסטית כבשה את אתיופיה.
בשנים 1936-1939 גרמניה ואיטליה עזרו לפאשיסטים הספרדיים לחנוק את הרפובליקה הספרדית.
בשנת 1937 הכוחות היפניים נכנסו לסין המרכזית וכבשו את בייג'ין ושאן-חי. ובשנה שלאחריה גרמניה כבשה את אוסטריה ובכוח סיפחה אותה אליה (מה שידוע בהיסטוריה, כאנשלוס).
בשנים 1936-1937 גרמניה, יפן ואיטליה חתמו על הסכם "אנטי - קומינטרן" - נגד איחוד הפועלים הבינלאומי (האינטרנציונל הקומוניסטי) ששלח מתנדבים מכל המדינות לכל הארצות הנ"ל להלחם נגד הפאשיזם, חלק מכריע מהם היו אזרחים סובייטיים.
בשנת 1938 גרמניה הפאשיסטית כבשה חלקים מגבול צ'כוסלובקיה, ובמרץ 1939 כבשה את כל המדינה, ברית המועצות הציעה עזרה כלכלית וצבאית לממשלת צ'כוסלובקיה, אך הממשלה הקאפיטליסטית בניגוד מוחלט לרצון עמה ובניגוד להיגיון התנגדה לכך בכל תוקף.
בקיץ 1939 ברית המועצות שוב ניסתה להגיע להסכם עם אנגליה וצרפת אך הם לא התחייבו לכלום ובפועל רצו להכניס את ברית המועצות למלחמה עם גרמניה הפאשיסטית ובעצמם להישאר בצד ובזאת פתחו את השערים בפני התוקפנות הגרמנית.
בתנאים אלו ברית המועצות הייתה חייבת בסוף 1939 לחתום על הסכם אי- התקפה עם גרמניה. בזאת הרעיונות הכי זוממים של המעצמות האמפריאליסטיות קרסו, ולברית המועצות היה מרווח זמן מסויים להתכונן למלחמה.
ב- 1 בספטמבר 1939 גרמניה הפאשיסטית תקפה את פולין. החלה מלחמת העולם השניה. אנגליה וצרפת, הקשורות עם פולין בהסכמי הגנה שנחתמו עוד ב-1934, הכריזו על מלחמה ב-3 לספטמבר, אך בפועל לא עזרו לפולין כלל. הממשלה והפיקוד הצבאי העליון נטשו את המדינה וברחו לחו"ל . חרף התקוממות-הגבורה הנעלה של הגדודים הפולניים וגדודי הפועלים המזוינים, פולין הובסה בצורה אכזרית ואיבדה את עצמאותה וריבונותה.
גרמניה בהיותה פתורה מכל עונש על האגרסיביות שלה, החלה בהכנות מהירות לתקיפת מדינות המערב. אנגליה וצרפת, כמו שאמרו אז, ניהלו מלחמה משונה, הם הציבו את כוחותיהם בגבולות אך לא נקטו צעדים צבאיים.
אבל גרמניה הפאשיסטית המשיכה בהגשמת הפקודות של הפיהרר שלה "אנחנו יכולים לתקוף את רוסיה רק אחרי שנשתחרר במערב." באפריל 1940 כוחות גרמניים כבשו את דניה ונורבגיה, אחרי כן נכבשו בלגיה והולנד; הושמדו הכוחות האנגליים ליד דיונקר ונכבש חלקה הגדול של צרפת. באביב 1941 ההיטלראים כבשו את אוסטריה, יוגוסלביה וחצי האי קריט. קצת לפני, איטליה הפאשיסטית תקפה את אלבניה. ההיטלראים גם הרחיבו את מעגל ברית האנטי-קומינטרן - הם חתמו על הסכמים צבאיים עם פינלאנד, רומניה ובולגריה שאליה נכנסו הכוחות הגרמנים ועם הונגריה. הגבירה את שלטונה על אירן וטורקיה, ואת ספרד הפרנקיסטית הפכה לבסיס צבאי - כלכלי. בידיים של גרמניה הפאשיסטית הצטופפו כל הכוחות האנושיים והצבאיים המזויינים של אירופה הכבושה. ועם הכוח הזה עדיין גרמניה הפאשיסטית חששה לתקוף את ברית המועצות. התוכנית של תקיפת ברית המועמות - תוכנית "ברברוסה" פותחה שנה עוד בשנת 1940 הפיקוד הצבאי הגבוהה קיבל פקודה סודית מהיטלר להתחיל בפיתוח התוכנית. בנאום שלו ערב הפלישה לברית המועצות היטלר אמר: "ברוסיה מדובר במלחמת השמדה ... המלחמה תהיה שונה בתכלית מהמלחמות במערב. במזרח האכזריות מהווה טובה לעתיד..." הפאשיסטים פתחו בתוכנית מיוחדת ואירגנו גדודים מיוחדים להשמדת האזרחים הפשוטים. בתנאים אלו ב-22 ביוני 1941 תקפו הכוחות הגרמנים את אדמת ברית המועצות. הם עברו צעדו על פני שטחים נרחבים בתוך המדינה הסובייטית. העם הסובייטי היה מאורגן היטב תחת פיקודה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. אך הצבא האדום נאלץ לסגת עד למבואות מוסקווה. בשטח האויב נותרו כמה ערים חשובות, ביניהן: סטלינגרד, לנינגרד, ברסט ועו"ד. בסוף ספטמבר 1941 קו החזית עבר קילומטרים ספורים מעירו של לנין. העיר הנעלה על הנהר "נייבה" הפכה נצורה מהים ומהיבשה. הקשר היחיד עם העיר התקיים רק דרך האגם "לַדוֹזְ'זְקוֹיֵיה אוֹזֵרוֹ " ודרך האוויר. כדי להגן על העיר לנינגרד נוצרה החזית הלנינגרדית. כל תושבי לנינגרד הגנו על עירם. גברים רבים התגייסו, הנשים נהיו חיילות ההגנה האווירית, ילדים ביחד עם המבוגרים כיבו את פצצות התבערה. שנתיים וחצי נמשך המצור הנאצי על העיר – הגיבורה לנינגרד, אבל לא הצליחו לכובשה. כמאה אלף תושבי לנינגרד מתו מרעב, קור, תקיפות אוויר, ותקיפות ארטילריות של האוייב. אחרי תום המלחמה, בעיר הוקם בית-קברות ואתר זיכרון "פִּיסְקַארְיוֹבְסְקוֹיֵיה קְלַאדְבִּישׁיֵיה", שבו נחים מנוחת עולמים למעלה מ-400000 קורבנות הנאציזם. בקיץ 1941 הגרמנים נכנסו לבירת אוקראינה קייב. בתחילת אוגוסט לקרבות על קייב הצטרפו פלוגות עממיות מקרב התושבים. לא היה להם די נשק, הם היו ללא ניסיון צבאי קודם, אך למרות זאת הם נלחמו לא על החיים כי על המוות והחזיקו את האויב במתח מתמיד עד להגעת היחידות הסדירות של הצבא האדום. ב-10 לאוגוסט הפלישה הפאשיסטית לקייב נהדפה באופן זמני, הנסיון של הגרמנים לכבוש את קייב בפגיעות חזיתיות נכשל. אך האוייב לא נטש את הרעיון לכבוש את קייב. הוא כיתר את הכוחות שהגנו על העיר ושם אותה במצור. ב-17 לספטמבר הפיקוד הסובייטי הגבוה נתן פקודה לכוחות לעזוב את העיר. חושך בן שנתיים של כיבוש גרמני ירד על העיר הגיבורה.
"המדינה שלנו באש, החיים דורשים, שכל אחד במי שדופק לב של פטריוט, מי שנושם ורוצה לנשום אוויר סובייטי בריא, נעמד להגנת המולדת שלנו. אני מבקש... אישור לארגון גדוד פרטיזני..." - ככה כתב מהנדס קונסטנטין זאסלונוב, הבלתי-מפלגתי למועצה העממית לדרכי הקשר של ברית המועצות. הפרטיזנים היוו חלק חשוב מאוד במאבק נגד הפאשיזם בשטחים הכבושים. הם פוצצו רכבות נשק, חיבלו במקומות עם מסמכים לשליחת אזרחים סובייטיים לעבודות פרך בגרמניה. הם שיחררו אסירים מבתי סוהר והבריחו אותם מעבר לקו החזית. כמו-כן תפסו רכבות שהובילו אסירים למחנות השמדה. הממשלה הסובייטית עזרה להם בכל מה שיכלה, במזון, בהבהלת פצועים במטוסים לבתי-חולים והצנחת נשק ואנשים מעבר לגבול. בזמן המלחמה התנועה הפרטיזנית צברה תנופה כזו שהפאשיסטים היו מוכרחים להעביר מהחזית גדודים וטנקים למלחמה בנוקמים העממיים.
בסוף יוני 1942 הצבא הפאשיסטי החל בהתקדמות כללית שניה. הם שאפו לכבוש את איזורי סטלינגרד, וולגה הדרומית וקווקז.
ו.א.צ'יוקוב, בימים ההם פיקד על הצבא ה-62 של חזית סטאלינגרד, נזכר באירועים של אותה עת: " לקראת אמצע אוקטובר עוצמת-הקרב הגיעה לשיאים שלא ידעה עוד ההיסטוריה... מספר המטוסים של האוייב גם לפני כן היה גבוה מ-1000, אבל ב-14 באוקטובר מספרם הגיע עד סביבות 2540... הארטילריה וחייל האוויר הבעירו את מיכליות הנפט. נשפך נפט בוער. הלהבות עלו עד לגובה של 800 מטר. בערה האדמה... בער הנהר וולגה...
... הייתה תחושה, שכל מה שחי צריך להיהרג בכל ים האש הזה, בהפצצות הבלתי פוסקות, שהעצבים האנושיים לא מסוגלים יותר לעמוד בלחץ הגיהינום הזה. אבל האנשים הסובייטים... עמדו. כחומה איתנה הם עמדו על גבול כוחם! הכרזה שלהם הייתה :"אחרי וולגה אין בשבילנו אדמה!". הם נלחמו על כל בית על כל סימטה. ב-19 בנובמבר 1942 הצבא האדום עבר למתקפה...
האירגון של החיילים הסובייטיים היה אירגון דמוקרטי - סוציאליסטי, הוא החזיק את החיילים תחת הסיסמה :"בעד מולדת הסוציאליסטית, בעד הפועלים, בעד החיים על פני האדמה!" כל הכוחות של העם הסובייטי גם בחזית וגם בעורף היו מופנים לניצחון... הם לא ראו עתיד כלל בלי הניצחון הזה. כמו את המולדת שלהם שיחררו החיילים הסובייטיים כל בית כל רחוב בכל ערי אירופה. בברלין היטלר, לקראת הסוף, נתן פקודה להטביע את המקלטים ותחנות הרכבת התת קרקעיות שבהם התחבאו תושבים גרמנים נגד הפצצות... החיילים הרוסים קפצו למים כדי להוציא ילדים, זקנים וחיילים פצועים שעד לפני כמה שעות ירו עליהם והרגו את חבריהם...
בליל בין 30 באפריל ל-1 במאי הגששים חסרי חת של הפלוגה ה-756 , הסרן מכאיל יאגורוב והסרן מאליטון קאנטאריה הרימו מעל בניין הממשלה של הרייך השלישי המובס את דגל ברית המועצות - דגל הניצחון!
אנחנו בני הדור השלישי אחרי המלחמה חייבים לזכור באיזה מחיר קיבלנו את חיינו היום, יותר מ-22 מליון בני אדם נהרגו במלחמה האימפריאליסטית הזאת, שהייתה לאחת המלחמות האכזריות ביותר בתולדות האנושות. אך ניצחונו של הצבא האדום הראה שרק הסוציאליזם - הארגון הכי אנושי יכול לשמור על שלום צודק ועלינו לשמור עליו בכל מחיר. אחרת כשילדינו ישאלו אותנו: "מה אנחנו עשינו למענם?" מה נגיד להם?
אז כמו שאומרים די לפחד - צריך להתאגד, נגד המלחמה האימפריאליסטית, נגד הפאשיזם, בעד האנושות!
| |
|
| |
| Всего комментариев: 0 | |